אתמול הזדמן לי להגיע לסיור של אדריכל עודד הס ברחוב אבן גבירול, במסגרת אירועי Jane's Walk בתל אביב. פסטיבל Jane's Walk הוא אירוע עולמי לזכרה של הוגת התכנון העירוני, ג'יין ג'ייקובס, אשר עשה עלייה מוצלחת השנה בזכותו של ניסן אלמוג הנמרץ. הסיור התחקה אחר הרבדים השונים של התכנון העירוני בעיר – מימי מושבת הטפלרים בשרונה, דרך תוכנית גדס, אל המודרניזם של כיכר רבין וכלה בבנייה הכפרית הערבית בכפר סומייל. כך, בקטע של פחות מקילומטר בטבורה של תל אביב, סקרנו כ-150 שנים של התיישבות אנושית ותכנון עירוני.
הסיור כמובן בחן את התקופות השונות הללו מבעד למשקפיים האורבניות של ג'ייקובס, אשר הייתה מהראשונים שהבינו שחיוניותה של עיר מוצלחת נובעת מהאינטנסיביות והרבגוניות שלה, תכונות אשר הופכות את העיר למעניינת, משגשגת כלכלית ופורה תרבותית. בכדי להשיג תכונות אלו ג'ייקבוס הבינה שהעיר צריכה להיות עשויה כמו סלט ירקות ערבי טוב - בלי הרבה חסה ומעורבבת כהלכה – כלומר צפופה ובעלת עירוב שימושי מגורים, מסחר, פנאי ועסקים. עוד על נושא זה כתבתי בזמנו יחד עם יואב לרמן במאמר זה ב-YNET.
כיום אנחנו מבינים שהתכונות הללו הופכות את העיר גם ליותר סביבתית. זאת כיוון שעיר צפופה ובעלת עירוב שימושים טוב גוזלת פחות משאבי קרקע, מעודדת הליכה על פני נסיעה ברכב (כיוון שמרבית הצרכים היומיומיים נמצאים קרוב לבית) ומאפשרת יעילות גבוהה יותר בשימוש בתחבורה ציבורית ובתשתיות בכלל. משמע מי שגר בלב הכרך העירוני הוא הרבה יותר סביבתי ממי שגר בגליל – ביישוב מרוחק עם בית צמוד קרקע ומדשאה, אשר תושביו צריכים לשרוף ליטר דלק כדי לקנות ליטר חלב וכמות האספלט והבטון הנדרשת לכל תושב גדולה פי כמה.
והנה באחרונה הולכים ומתרבים הפרסומים על בניית "שכונות ירוקות" ו"שכונות אקולוגיות" ואפילו המשרד להגנת הסביבה פרסם מדריך מקוצר על עקרונות הבנייה הירוקה. לכאורה מדובר במגמה מבורכת , אלא שמבט קצר על התכניות של השכונות "הירוקות" המיועדות מגלה שהמרחק בינן לבין חזון סביבתי אמיתי, נוסח ג'ייקובס, הוא רב. אמנם מושם דגש רב על בידוד אנרגטי של המבנים, מחזור פסולת ושימוש במים אפורים בשכונות הללו, אך מנגד אין כל התייחסות להקשר העירוני שלהן ולעלויות הסביבתיות שהניתוק העירוני שלהן יוצר. כך שבחשבון כולל, כל תועלת סביבתית הנובעת מהן בטלה בשישים.
קחו למשל את השכונה הירוקה המיועדת להבנות ביבנה, אשר הוגדרה כ"פרויקט הדגל" של העירייה. היזמים מבטיחים לדיירים העתידיים ש"כ-70% משטחי השכונה ישמשו כשטחים ירוקים ופארקים", כלומר הצפיפות של השכונה תהייה נמוכה ומרחקי ההליכה בין הבניינים בה יחייבו נסיעה ברכב עבור כל סידור (עוד על הבעייתיות בשטחים פתוחים מסוג זה מסביר יפה ד"ר יודן רופא). מבטיחים לנו גם שבשכונה "יושם דגש מיוחד על צמצום הרעש והזיהום… משאיות זבל לא ייכנסו לשכונה ומערכת פנאומטית שתרושת בכל השכונה תשאב את האשפה מכל קומת מגורים" – אפשר לשער שלא רק משאיות זבל אלא גם אוטובוסים לא יהיו מבורכים בשכונה, אשר צפיפותה הנמוכה לא תאפשר שירות יעיל של תחבורה ציבורית בכל מקרה, ולתהות האם תבנה מערכת פנאומטית דומה להובלת הדיירים… בנוסף, כדי לשמור על "השקט" (שיחדש ל"שעמום") של השכונה מתוכננת הפרדת שימושים קיצונית, כך שתושביה יאלצו להתנייד ברכב הפרטי גם כדי להגיע לעבודה, לבית הספר, לסופרמרקט או לקולנוע. למתכננים הפתרונים כיצד עידוד נסיעה ברכב פרטי משיג את המטרה של צמצום הרעש והזיהום.
באופן דומה מתוכננים, על פי קריטריונים שקבע המשרד להגנת הסביבה, גם פארקי תעשייה "ירוקים", המנותקים מן העיר ומאופיינים בעיקר בחניונים רחבי ממדים המכילים את כלל הרכבים הפרטיים הנדרשים בכדי להגיע אליהם ובטביעת רגל אקולוגית של ביגפוט. חניונים אלו כמובן עומדים שוממים בשעות הלילה לאחר שעות העבודה, במחזוריות הפוכה מהחניונים המקיפים את הבניינים בשכונות המגורים "הירוקות" – דוגמה אחת מיני רבות לחוסר היעילות המרגיז של שימוש בקרקע שיוצרת הפרדת השימושים. אבל מה כל זה משנה? העיקר שאפשר לשווק את השכונה כירוקה ולגבות פרמיה מהדיירים – דוגמה קלאסית לתופעת ה-"Greenwash", בה מוצר אנטי-סביבתי משווק כסביבתי וירוק. טוב יהיה אם נציגי הרשויות המקומיות, הרגולטור והיזמים, המעודדים בנייה פרברית בזבזנית זו וממתגים אותה כירוקה, יצטרפו לאירועי Jane's Walk הבאים ואולי ילמדו דבר או שניים על עירוניות ירוקה.
- מעט מגורים, הרבה חנייה – החזון הסביבתי של יבנה
ד"ר אוהד קרני. סוקר את ההתרחשויות בארץ ובעולם בחזית הסביבתית ובכלל. 
שכחת דבר אחד – מההדמיה רואים גם שככל שהמצלמה הוירטואלית יכולה לראות, אין כלום מסביב. והם עוד מתלוננים שאנחנו חיים בבועה :)
אכן – החלום הפרברי האולטימטיבי – לגור בחור באמצע שום מקום
אהבתי את שני המאמרים שלך (זה וב YNET)
יש דמיון רב בין ה"צפיפות" שעליה אתה מדבר ובין המושג BIODIVERSITY – מגוון ביולוגי – עליו מדברים כשמדברים על סביבה בטבע.
ככל שיש יותר צורות חיים – כך יש יותר סיכוי שתהיה תמיכה הדדית ביניהן ושגשוג כללי.
-
הייתי מוסיף ומציין עוד שתי תופעות שקיימות בערים במדינות העולם השלישי:
1. קיומם של בעלי חיים וילדים לצד אוכלוסיה של בני אדם מבוגרים.
ילדים, פרות, כלבים, עיזים וכדומה – המשוטטים באופן חופשי ללא חרדות כליאה או המתה. בעצם, תרבות הכבישים – או עיצוב עירוני לפי שיקולי תנועת רכב בלבד –
מדיר את רגליהם של ילדים ובע"ח – שאינם יכולים להבין אותם – מרחובותינו –
ובכך מונעים מאיתנו עושר ואושר רב…
2. תופעת הגינון "הנקי" – של צמחי נוי בלבד, אשר בדרך כלל אינם מקומיים.
בעצם הופכת את כל השטחים הירוקים, לאיזורים בלי "טעם וריח".
צמחים זרים (לא מקומיים) אינם תומכים בחרקים, ציפורים ויונקים קטנים בני המקום – כך שיש הרבה פחות התרחשות בגינות/פארקים – והם למעשה שטח מת.
בנוסף הגנים הציבוריים ה"משובטים" – של מדשאות עם דקלים תקועים בתפזורת – בארץ בה השמש היוקדת אינה מאפשרת לילדים לשחק עליהן…
3. יש להוסיף שישראל היא ארץ עשירה במיוחד בצמחי (פרחי בר) – בשל היותה בצומת יבשתי. בנסיבות אלו יש לעודד שטחים "חומים" ולא "ירוקים" – וזאת אומרת אדמה חשופה ולא דשא – המעוצבת עם אבנים או סלעים או פסלים סביבתיים בכל מיני מקומות ללא שימוש אמיתי כמו איי תנועה – אשר בחורף ובאביב הופכת למרבד פריחה וריאת חמצן.
אושרי, אלו נקודות מאוד מעניינות.
באמת יש קשר בין המאפיינים של מגוון ביולוגי ושל מגוון עירוני – שניהם נובעים מאותו עקרון של economies of diversity. זהו עקרון שהפוך ברוחו למודרניזם, שרצה לסדר הכל בתבניות נקיות ומתוחמות וחלק גדול מהכשלון של המודרניזם נובע מהפספוס הזה של היתרונות שבמורכבות ובמגוון.
אגב, אפרופו שטחים חומים, עיריית תל אביב החליטה לאחרונה לצמצם את השימוש בקוטלי עשבים בגינות רבות. אולי בהזדמנות ארחיב על האפקטים שזה יוצר ועל השאלה מדוע מקבלי ההחלטות הרגישו שהם צריכים להשתמש בקוטלים בכדי "להשתלט" על הטבע הפראי וחסר הסדר.
אוהד – תבורך!
אהוד
אתה יכול להוסיף לרשימה שלך את השכונה הירוקה בכפר סבא
תופעה נוספת לתשומת לך – תופעת הרצון לפזר אתרי מיחזור בקרבת התושב- אנו רואים איך המדרכות הופכות לאתרי אשפה של מתקני מיחזור – בקבוקים, בגדים, עיתונים ונייר וכול מיני מתקנים המבקשים לקלוט מוצרים למיחזור.
התוצר הסופי – מדרכה עמוסה מתקנים על חשבון רווחת הולך הרגל -
אני חושב שיש לעורר מודעות גם לתופעה זו.
צביקה
צביקה, אני מכיר את השכונה בכפר סבא – למרות שהתכנון שלה פחות מוקצן מזה של השכונה ביבנה – שם זה אפילו צורם עוד יותר, משום שלכפר סבא יש מרכז עירוני די מוצלח, והפרבור שחל בה בעשור וחצי האחרונים מתחיל לפורר לה את המרכז העירוני .
לגבי מתקני המחזור – אתה צודק בהחלט שהם מהווים מטרד כאשר הם מונחים במדרכות צרות או אינם מפונים באופן תדיר. אולם מיקום שלהם באזורים ככגון כיכרות או צמתים רחבים ומרכזיים יותר יכול לדעתי דווקא לתרום לאינטנסיביות של תנועת הולכי הרגל, שכן הם מהווים נקודת "עלייה לרגל" לתושבי השכונה.
… ואוסיף גם: אף אחת מהשכונות הללו לא נבנית בתקן 5281 עם פיקוח של מכון התקנים.
יחסי ציבור, אמרנו..?
עיינתי גם המדריך המקוצר לבניה ירוקה של המשרד להגנת הסביבה.
אוסף של קלישאות שערוכות וכתובות בחובבנות ורצופות בשגיאות והטעיות.
שוב – יחסי ציבור, אמרנו..?
חיים, אתה צודק, אבל כפי שציינת, אפילו הרשויות לא מפספסות את המהות של תכנון ובנייה ירוקה.
בדיוק הייתי היום בהרצאה על חידוש שכונת קונפלואנס בליון, צרפת. שם בונים שכונה ירוקה באמת, עם רחובות ניתן להליכה, עירוב שימושים, חיזוק הקשר למשאבים הטבעיים הסמוכים ושימוש בצמחיה בכדי להתמודד עם בעיית הצפות בחלק שהינו כמעט במפלס הנהרות המקיפים את השכונה. מומלץ לקרוא על זה עוד באתר הפרויקט: http://www.lyon-confluence.fr
[...] בטר פלייס גם נסמכת על כך שהרכבים יחנו בסמוך לעמדות טעינה במשך 22 מתוך 24 שעות ביממה, כך שרק בנסיעות בין עירוניות ארוכות יהיה צורך בהחלפת סוללות בתחנות החלפה. לכן בטר פלייס מספקת כרגע רכבים רק למי שמחזיק בחנייה פרטית. בסופו של דבר, בכדי להצליח, המודל של בטר פלייס יחייב הצבת עמודי טעינה ו"חשמול" של רבבות מקומות חנייה – מה שיגרור נגיסה נוספת של הרכבים במדרכות, יקשה על סלילת שבילי אופניים במפלס הכביש ושינויי חתך רחוב אחרים ויתמרץ את בעלי הרכב החשמלי לגור בפרבר עם חנייה צמודה, עם כל הבעיות הסביבתיות שגוררות שכונות פרבריות. [...]