כניסתי לעולם השירות הציבור, לאחר שנים באקדמיה ובשוק הפרטי, נעשתה במסגרת תוכנית "ממשק" של האגודה לאקולוגיה ומדעי הסביבה ואוניברסיטת תל אביב. במסגרת מיזם זה משתלבים אנשי מדע כיועצים מומחים במשרדי ממשלה שונים, במטרה לסייע בקבלת החלטות מדיניות ציבורית מושכלות המבוססות על חשיבה והבנה מדעית. התוכנית קיבלה את השראתה מהמודל של תוכנית העמיתים היוקרתית של האגודה האמריקאית לקידום המדע (AAAS), הפועלת מזה ארבעה עשורים. במסגרת התוכנית האמריקאית מדי שנה משתלבים מדענים בתפקידי מפתח בסוכנויות פדרליות, במשרדי הממשלה ובקונגרס. מרבית בוגרי התכנית ממשיכים לשרת לאחר מכן בזרועות הממשל השונות.

בימים אלו מתחילים המיונים למחזור השני של תוכנית ממשק. אם אתם מדענים צעירים ומבריקים, בעלי אוריינטציה סביבתית ודוקטורט או פוסט דוקטורט במדעי הטבע, המעוניינים להתנסות בהרפתקה מאתגרת במגזר הציבורי, או אם אתם מכירים מישהו העונה לתיאור זה, ממשק היא התוכנית בשבילכם. ניתן להגיש מועמדות להשתתפות בתוכנית עד ה-21 במרץ. שיהיה בהצלחה!

ממשק ליישום מדע בממשל

מקור: http://xkcd.com

ותודה לי. שטייניץ על הקישור.

לפני (1966) ואחרי (2009) - צמחייה משתלטת על הטונדרה הסיבירית המפשירה

איי שם, בצפון מערב רוסיה, באדמת הטונדרה של מערב סיביר, קבורים מליארדי טונות של חומר אורגני רקבובי קפוא. בארבעים השנים האחרונות הטמפרטורה הממוצעת באזור זה, המכסה שטח הכפול בגודלו מגרמניה, עלתה בלמעלה משלוש מעלות, פי ארבע משיעור ההתחממות הממוצע בשאר העולם. כתוצאה מכך, מידי קיץ מפשירים בקצב הולך וגובר חלקים נוספים של הפרמפרוסט, שכבת הקרקע העליונה שהייתה קפואה בעשרת אלפים השנים האחרונות. החומר האורגני המתחמם, הכלוא בקרקע זו, מתחיל לשחרר לאטמוספירה גז מתאן – גז חממה בעל השפעה גדולה פי עשרים מזו של פחמן דו-חמצני.  ככל שההתחממות הגלובלית תתגבר, ישתחרר עוד גז מתאן מן הרקבובית הסיבירית, וככל שעוד מתאן יפלט, תואץ ההתחממות הגלובלית – בלולאה אכזרית וכמעט בלתי ניתנת לעצירה.

עד כאן החלק הפסימי ועכשיו לחלק העצוב. על פי הערכות מומחים, רוסיה, שמלבד הטונדרה המפשירה בשטחה שוכנות גם כמה מרזרבות הנפט והפחם הגדולות של העולם, דווקא תצא מרווחת מן ההתחממות הגלובלית. ככל שהעולם יתחמם יותר, החורף הרוסי הקשה יתקצר ויתמתן וקרקעות שהיו בלתי ניתנות לעיבוד או יישוב יהפכו נוחות יותר ובכך תתחזק הכלכלה הרוסית. באופן דומה גם קנדה תהנה מהמשבר האקלימי. לאור זאת, יאמרו הציניקנים, אין להתפלא על הגוש החוסם אותו הובילו רוסיה וקנדה, כנגד הארכה של פרוטוקול קיוטו לצמצום ההתחממות הגלובלית בוועידת דרבן האחרונה. מדוע שמדינות אשר ייהנו מההתחממות יעשו מאמץ כדי לבלום אותה? ככל שמתבססת ההכרה שיש להן מה להרוויח מן המשבר האקלימי, מדוע לא לשים מקלות בגלגלים של אלו המנסים לעוצרו? והרי לכם עוד מנגנון היזון חוזר ובלתי צפוי היכול להאיץ או להאט את ההתחממות – הגורם האנושי.

משכן הקיימות החדש מצטרף ל'בית הספר סמי עופר לתקשורת', אשר נפתח במרכז הבינתחומי לפני מספר שנים, על רקע תביעת ה-SLAPP של סמי עופר ומשפחתו כנגד העיתונאי מיקי רוזנטל שערך תחקיר על השקשוקות של החברה לישראל באותה העת.  התביעה בסך מיליונים הוסרה כמובן בקול ענות חלושה לאחר שרוזנטל לא התקפל ופרסם את תחקירו, אבל המסר לתלמידי המוסד ועיתונאיי העתיד נותר שריר וקיים ומוטבע על שער הכניסה לבניין.

אני תוהה מהו מוסר ההשכל שקברניטי הבינתחומי משדרים לסטודנטים ולחברי הסגל כאשר הם מתכופפים כך בפני הגביר עם הארנק? אולי חוקרי המוסד הם הטובים בתחומם ויתכן בהחלט שאיכות ואופי התכנים האקדמאים נשמרים והמחקרים אינם מושפעים מזהות התורמים, אבל עדיין הכתובת על קיר בית הספר מכריזה למבקריו באותיות קידוש לבנה כי בעל המאה תמיד יוכל להלבין את מעשיו בפילנטרופיה קטנה מהצד. היא אומרת לנו שלכסף אין ריח וכבוד אקדמי הוא רק עניין של מחיר. אפשר גם לשאול האם זו הדוגמה לקיימות ואחריות תאגידית שבית הספר החדש מעוניין להציג? האם שיתוף פעולה עם התיירקקות של תאגיד כמו החברה לישראל, במחיר של כמה שברירי פרומיל מהמחזור העסקי, מתאים לחזון הקיימות של בית הספר? האם אי אפשר היה להסתדר גם בלי הצ'ק של החברה לישראל? בסופו של יום, אם כבר מדברים קיימות, אני בכלל לא בטוח שבטווח הארוך ההחלטה הזו תטיב עם הבינתחומי ושמו הטוב. איכשהו קשה לי להאמין שתלמידים ישמחו להתפאר בתואר האוקסימורוני על תעודת הגמר שלהם או שתורמים אוהבים לפתוח את ארנקם למוסד שהופך את עצמו למקפצה ממנה משתינים לבריכה. אבל אולי זה רק אני.

קיימות בפעולה במפרץ חיפה. תצלום: ויקיפדיה.

הרבה מילים נשפכו על הסדר המדינה מול כי"ל על קציר המלח ותמלוגי האשלג. ההסכם, כמו ריקוד תימני, עשה צעד קדימה ושני צעדים אחורה – הוא לכאורה הביא לסיום את הפרשה העגומה הזו אבל למעשה העניק מתנה למפעלי ים המלח בצורת השתתפות של למעלה מחצי מיליארד ש"ח במימון קציר המלח והשאיר למעלה מ-90% משווי האשלג, השייך לכולנו, בידיה של כי"ל.

נקודת אור אחת בכל זאת נזקפת לזכות ההסדר האומלל - הוא העלה את הדיון על ניהול משאבי הטבע של ישראל חזרה לסדר היום. פרופסור ששינסקי, כמו גם המשרד להגנת הסביבה, קוראים כעת להסדיר אחת ולתמיד ובאופן רחב את חלוקת ההכנסות ממכירת משאבים מחצביים דוגמת גז טבעי, פוספטים, מים מינרלים או חול לבנייה. זו יוזמה חשובה  גם ליזמים, הזקוקים לוודאות רגולטורית ועסקית, וגם למדינה אשר מזה שנים מנהלת מדיניות טלאי על טלאי בנושא. יחד עם זאת, הסדרה מסוג זה ראוי לה שתהיה רחבה הרבה יותר.

השימוש במשאבי הטבע של מדינת ישראל אינו מסתכם בכריית מחצבים מתכלים, אלא מקיף את כלל שירותי המערכת האקולוגית. מהאוויר המזוהם שאנו נושמים, עם החריגות השנתיות מערכי היעד הבריאותיים המומלצים, וכלה בקרקע הרעילה שהותירו אחריהן מערכת הביטחון והתעשייה הכימית ומי האקוויפרים שתחתיה. התועלת הכלכלית המופקת משירותי מערכת אלו משתווה ואף מגמדת את זו של הגז, האשלג, הפוספטים ושאר המחצבים יחדיו. ערכן של הקרקעות המזוהמות שאינן ניתנות לשימוש מוערך על ידי הממשלה בלמעלה משלושים וחמישה מיליארד שקלים. עלות הנזק הבריאותי כתוצאה מזיהום אוויר מוערכת בלמעלה מעשרים מיליארד שקלים בשנה. על הזיהום המצטבר במקורות המים אנו משלמים בייבוש נחלים ובהתפלה יקרה. יש מי שנהנים משימור המצב הקיים, אבל הציבור הרחב משלם על כך  בבריאותו, באיכות חייו וכמובן בכספי הקופה הציבורית.

רק תמחור מלא והוגן של השימוש בכלל משאבי הטבע יוביל לניהול אחראי ומקיים שלהם ולחלוקה הוגנת של התועלות מהם. יש לגבות היטלים על פליטות של מזהמים ועל שימוש בשירותי המערכת האקולוגית אשר ישקפו את ערכם האמיתי. חלק ניכר מן הכלים הסטטוטורים הנדרשים לשם כך, כגון היטל החופים או חוק אוויר נקי, כבר קיימים ונדרשת רק החלטה לעשות בהם שימוש מתאים. כלים נוספים, כגון חוק שיקום קרקעות מזוהמות, כבר מונחים על שולחן הכנסת ויש להבטיח הוצאתם מן הכוח אל הפועל. העלייה במעורבות הציבורית לאחר מחאת הקיץ והדיון על הסדרה כוללת של השימוש במשאבי טבע מזמנים חלון הזדמנויות נדיר להנהיג מדיניות אחראית וצודקת בנושא. הגיע הזמן שנפסיק להיות פראיירים.