Feeds:
רשומות
תגובות

בשבוע החולף התרחשה היסטוריה סביבתית עולמית, אשר סביר שאם אתם ניזונים בעיקר מאמצעי התקשורת הישראליים לא שמעתם עליה כלל. השבוע נוסדה והתכנסה לראשונה בניירובי  שבקניה האסיפה הסביבתית של האומות המאוחדות (UNEA). גוף חדש זה הוא אחד משלושת המוסדות הבינלאומיים היחידים, מלבד האסיפה הכלכלית של האו"ם ואונסק"ו, הכולל נציגות של כל 193 המדינות החברות באו"ם ותפקידו לאפשר קבלת החלטות בסוגיות סביבתיות ברמה בינלאומית רחבה. ככל הנראה, מדובר במהלך הדרמטי ביותר של האו"ם בתחום הסביבתי מאז הקמת התכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP)  ב-1972 והציפיות ממנו גבוהות, במיוחד לאור חוסר היכולת של מוסדות האו"ם להשיג התקדמות משמעותית בסוגיות סביבתיות בשנים האחרונות.

השקת UNEA היא גם האירוע הסביבתי הגדול ביותר של השנים האחרונות מאז ועידת RIO+20, עם משלחות רשמיות של 163 מדינות, השתתפות של 113 שרים וראשי מדינות וכ-40 אירועים שונים הנערכים במהלך שבוע אחד. במהלך המפגש נערכו דיונים מרתונים במספר קבוצות עבודה של נציגי המדינות על אופן הניהול של התכניות הסביבתיות השונות של האו"ם ועל הצעות החלטה עבור האסיפה הכללית הסביבתית עצמה. האסיפה מתמקדת בכינוס זה בשני נושאים עיקריים: הערכות ליישום היעדים לפיתוח בר-קיימא העתידיים של האו"ם עם דגש על הטמעת דפוסי ייצור וצריכה בני קיימא; והגנה על חיות בר ומלחמה בצייד וסחר בלתי חוקיים בחיות בר ואיבריהם, תופעה בהיקף של מיליארדי דולרים בשנה המאיימת להכחיד כמה מהיונקים הגדולים של אפריקה ואסיה. הוועידה תסתיים היום בערב והמו"מ על ההחלטות אשר יתקבלו בה צפוי להמשך עד לרגע האחרון, במטרה להגיע לתוצאות שיהיו גם מוסכמות וגם משמעותיות – אתגר לא פשוט.

ברוכים הבאים ל-UNEA!

ברוכים הבאים ל-UNEA!

כמובן שלכינוס יש גם זווית ישראלית. אמנם המשלחת הישראלית לניירובי מצומצמת ונעדרת נציגות מינסטריאלית, אולם עדיין האיומים הגדולים ביותר להצלחת הוועידה הגיעו דווקא מאזורינו. כבר בערב פתיחת האסיפה צץ המשבר הראשון – אזור אסיה אשר נבחר למנות את הנשיא לוועידה הקרבה עמד לבחור בשרה האיראנית להגנת הסביבה, מסאומה אבטקאר,  לנשיאה של UNEA. אבטקאר ידועה למערב בעיקר כדוברת של קבוצת החוטפים האיראנים בתקופת משבר בני הערובה בשגרירות האמריקאית בטהרן בסוף שנות ה-70, כך שמובן שמינויה לנשיאת האסיפה היה בגדר סדין אדום לארה"ב ולבת בריתה, ישראל. בתגובה הודיעה ארה"ב וישראל אחריה, כי במידה ואבטקאר תבחר היא תפרוש מהוועידה ותפסיק את מימונה לתכנית הסביבתית של האו"ם. כיוון שהמימון האמריקאי מהווה כ-20% מתקציב התכנית הסביבתית, זו היתה צפויה להיות מכה קשה לאו"ם, שהיתה מעיבה על המשך הפעילות הסביבתית בארגון ועל הוועידה עצמה. בסופו של דבר המדינות הגיעו לפשרה והשרה המונגולית להגנת הסביבה נבחרה במקומה של הנציגה האיראנית. אך בזאת לא תמו המשברים.

ביומה השני של הוועידה צפה הידיעה כי המדינות הערביות עומדות לבקש להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה חברה ב-UNEA, בדומה למהלך שנעשה לפני שלוש שנים באונסק"ו והוביל לפרישתן והפסקת המימון של ארה"ב וישראל לגוף זה. משמעות המהלך, מעבר להשלכותיו בקרב הפוליטי הבינלאומי בין ישראל לרשות הפלשתינית, היתה פיצוץ של השיחות הסביבתיות בוועידה וכאמור קיצוץ גדול בתקציב התכנית הסביבתית של האו"ם. למרות שמרבית הנציגים בוועידה לא היו מעוניינים במהלך מעין זה שיוביל למשבר, היה ברור שאם הדבר יגיע להצבעה סיכויים טובים שהוא יאושר. רק אתמול בערב, יממה לפני סגירת הוועידה, נודע כי בשל מחלוקות על ההצעה בקרב המדינות הערביות היא תגנז עוד לפני שהיא הובאה לדיון באופן רשמי.

כך, בזמן שנותר, ממשיכים נציגי המדינות בדיונים רצופים עד לרגע האחרון, במטרה להפיק החלטות של ממש מוועידה היסטורית זו ובתקווה להכין את הקרקע למפגש ועידת האקלים הקרוב בוונצואלה.

 

יושבים בין אירלנד לאיטליה

יושבים בין אירלנד לאיטליה

בספרו הקלאסי של לואיס קרול "מבעד למראה", ספר ההמשך ל"עליסה בארץ הפלאות", פוגשת עליסה את האמפטי דמפטי שמספר לה כי הוא חוגג יום-לא-יוהולדת באותו היום. האמפטי דמפטי מסביר לעליסה, שמכריזה בפניו שהיא הכי אוהבת ימי הולדת, שימי לא הולדת עדיפים בהרבה על ימי הולדת משום שיש פי 364 יותר ימים כאלו בשנה.  היום צוינו ארועי "יום כדור הארץ" ונדמה שכמו בימי הולדת גם בימי כדור הארץ עדיפים בהרבה 364 הימים האחרים.

זו השנה העשירית שבה ישראל משתתפת באירועי יום כדור הארץ הבינלאומי. 26 רשויות מקומיות כיבו אורות לשעה אחת ובאירוע המרכזי שנערך בפארק אריאל שרון, במרומי הר חיריה לשעבר, הוענקוו פרסי "הגלובוס הירוק" על מצוינות בפעילות למען הסביבה. הקהילה הסביבתית המצומקת של ישראל התמנגלה לה זה עם זו וזו עם זה בקור ששרר בראש גבעת הזבל, ועד לאמצע הטקס מחצית מהנוכחים כבר ברחו חזרה הביתה כשהם מותירים אחריהם את מרבית הכסאות רקים. לקראת סוף חלוקת הפרסים בטקס העיר מנחה האירוע, דני רופ, שזה קצת כמו "השרדות" והוא סקרן לדעת מי יהיה השורד האחרון…

צחוק צחוק, אבל לפחות ל"השרדות" יש רייטינג. יום כדור הארץ לא עורר הדים רבים בתקשורת הישראלית. במקרה הטוב הוא קיבל פינה קטנה בסוף מהדורות החדשות הממחזרת את האייטם משנה שעברה. אתרי האינטרנט העדיפו לציין את נצחונה של מכבי באליפות והאייטמים על היום נדחקו אי שם לפינה הנשכחת של מדורי הסביבה. יום אחד של מירוק המצפון ואפשר לחזור לשגרת העסקים כרגיל. אחרי הכל יום כדור הארץ איננו חדשות אמיתיות, אין שם מספיק סליברטאים או דוגמניות ופרס הגלובוס השחור לשר התחבורה ישראל כץ על פרויקט הרכבת לאילת כבר לא מעניין דייו כדי לקבל כותרת.

אפילו בימים של סדר יום אזרחי ברובו, ללא אירועים בטחוניים יוצאי דופן, התנועה הסביבתית בישראל לא ממש מצליחה לנפץ את בועת האדישות. למרות שישראל סובלת מבעיות סביבתיות קשות, תחלואה סביבתית גבוהה, זיהומים באקוויפר החוף, תהליכי מידבור מואצים, צפיפות מהגבוהות בעולם, אירועי זיהום אוויר קשים, ניצול לא מבוקר של משאבי הטבע ועוד, הישראלי הממוצע לא מבין מה זה קשור אליו. יום כדור הארץ נתפס ואולי במידה מסוימת של צדק כסוג של גרין-ווש ממוסחר. אפשר רק לקוות שיהיו לנו עתה 364 ימי לא כדור הארץ מוצלחים יותר של עשייה ושינוי תודעה.

ילדים יקרים, יום כדור הארץ הלך לאיבוד בכותרות YNET, מצאו אותו וצבעו אותו בצבעים עליזים

ילדים יקרים, יום כדור הארץ הלך לאיבוד בכותרות YNET, מצאו אותו וצבעו אותו בצבעים עליזים

 

פרשת בשר הסוס המסרבת להסתיים לא צריכה להפתיע איש בתעשייה האחראית לשורה בלתי נגמרת של שערוריות והטעיות צרכניות וגורמת יותר מכל תעשייה אחרת לנזקים בריאותיים וסביבתיים.

שערוריית בשר הסוס שהתגלה ברשת "טסקו" הבריטית ממשיכה להכות גלים, כאשר השבוע התברר כי גם רשת איקאה מכרה בסניפיה בשר סוס המשווק כבקר. עד כה התגלו מוצרי בשר "בקר" מעובד שהכילו עד 100% בשר סוס, חמור וחיות אחרות בבריטניה, צרפת, שוודיה, שווייץ, איטליה, ספרד, גרמניה, צ'כיה, דרום אפריקה ואירלנד. בינתיים גם נחשף כי חלק מחברות הקש שתיווכו בין יצרני המזון המעובד למשחטות שמכרו את הבשר המפוקפק, קשורות לגורמים בעולם התחתון ולרשת סחר הנשק הבלתי חוקית ששימשה את ויקטור בוט, סוחר הנשק המפורסם הידוע בכינויו "סוחר המוות" ו"שר המלחמה". כל זה לא צריך להפתיע אותנו – למרות היותה של תעשיית הבשר המעובד מפוקחת כמעט כמו תעשיית התרופות, היא מצליחה פעם אחר פעם להסתבך בשערוריות מסוג זה מאז ראשיתה. כבר באמצע המאה ה-19 הסיפור הידוע על סוויני טוד, הספר הרצחני, שהיה מכין פשטידות בשר מקורבנותיו זכה לפופלאריות רבה ואפילו קאנצלר ממלכת פרוסיה, אוטו פון ביסמארק נודע באימרתו השנונה ש"יש שני דברים שעדיף לא לדעת כיצד מכינים אותם – נקניקיות וחוקים".

פשטידת רועים עם רועים, סוויני טוד

בתעשייה בה חברות מזון בינלאומיות רוכשות בשר מאלפי ספקים בכל רחבי העולם, איש כבר אינו בטוח מהיכן הגיע הבשר שעל הצלחת שלכם. אפילו וולמרט מודה בתיאור המוצרים שלה שאין לה מושג מאיפה הם הגיעו:

"While we strive to obtain accurate product information, we cannot guarantee or ensure the accuracy, completeness or timeliness of any product information"

פעם אחר פעם אנחנו שומעים על פרקטיקות בעייתיות של תעשיית הבשר, בין אם זה שימוש ב"דבק בשר" כדי לחבר יחד שאריות בשר ל"נתחי קצבים", בין אם מדובר בשימוש ב"רפש ורוד", שהוא בשר מזוהם שהושרה באמוניה, המשמש כתוסף לבשר טחון רגיל בהמבורגרים וקציצות עוף ובין אם מדובר בסאדיזם והתעללות בבע"ח מבית "אדום אדום" של תנובה. כמובן אין לשכוח את פרשת הפרה המשוגעת בשנות ה-90 שקטלה למעלה מ-150 איש בבריטניה וצרפת.

השף הערום חושף את ערוות תעשיית הבשר

אבל גם כאשר הבשר שאתם אוכלים הוא באמת מה שאתם חושבים שאתם אוכלים חשוב לדעת שתעשיית הבשר התעשייתית היא הרסנית לאדם ולסביבה.  כמו שכבר נכתב כאן בעבר, על פי הערכת האו"ם, תעשיית הבשר ובראש ובראשונה תעשיית הבקר היא התעשייה בעלת ההשפעה הסביבתית ההרסנית ביותר הקיימת כיום. קרוב לשליש משטח היבשה של כדור הארץ מוקדש לגידול בשר בקר וצאן לצרכי מזון, זאת על חשבון הכחדת מינים, אובדן מגוון ביולוגי, הרס בתי גידול, בירוא יערות ומידבור מואץ. תעשייה זו אחראית ל-18% מכלל פליטות גזי החממה הנגרמים מפעילות אנושית – יותר מכלל הפליטות הנגרמות על ידי כל סוג אחר של פעילות אנושית ובכלל זה תחבורה, תעופה או ייצור חשמל.

לצריכת מוצרי בשר אדום נודעות השפעות שליליות על בריאות הציבור ובכללן עלייה בשיעור התחלואה במחלות לב, סרטן המעי הגס, סכרת והשמנת יתר. בנוסף, שיטות הגידול של מזון מן החי הן מהגורמים העיקריים המובילים להתפתחות של זני מחלות עמידים לאנטיביוטיקה. זאת ועוד, כיוון שקיימת תחרות על משאבי קרקע, מים ואנרגיה בין תעשיות הדגנים להזנת בני-אדם לבין תעשיות המספוא, העליה בצריכת הבשר היא אחת הסיבות העיקריות לעליית מחירי המזון בעולם.

למרות המשתמע מכך, אין לפוסט הזה מסר חד משמעי נגד אכילת בשר – לא במסיונריות צמחונית עסקינן. לא חייבים להפוך לצמחוניים כדי לצמצם את השותפות האישית בעוולות אלו ואת החשיפה לסכנות הללו. אפשר פשוט לאכול פחות בשר, בעיקר פחות בשר בקר, שהוא סוג הבשר הבעייתי יותר. וכאשר כבר אוכלים בשר, לאכול בשר איכותי, שאינו מעובד ואתם יודעים מאיפה הגיע. כמובן אלא אם כן אתם אוהבים לגוון עם קצת בשר סוס… 

הבא בתור הוא סוס? נושאי המגבעת

עוד שבועיים יגיע יומו של הבוחר. עד אז ימלאו את הרחובות והצמתים שלטי רחוב וכרזות של המפלגות והמועמדים השונים. אמנם לחלק מהמפלגות מצע ואף רקורד עשייה סביבתי אך זה לא מפריע להן לצפצף על החוק ולטנף לנו את המרחב הציבורי בשלטים על עמודי חשמל ותמרורים, סטיקרים שלא יורדים וישארו עמנו כנראה גם אחרי הבחירות ב-2017 ופתקי אותיות מפוזרים בכל עבר שנראים כמו משחק שבץ נא שהסתיים באירוע רב נפגעים. זה לא צחוק – מעבר לזלזול בסביבה ולהשתלטות על השטחים הציבוריים, תליית השלטים על ידי פעילי השטח של המפלגות כבר גבתה בעבר נפגעים בגוף ונפש והיא נוגדת את חוק שמירת הניקיון, חוק הדרכים וחוק הבחירות. עבירה על חוקים אלו עשויה לגרור קנסות ובסמכות יו"ר ועדת הבחירות להטיל בגינה אף עיצומים על כספי מימון מפלגות.

המועצה לישראל יפה בשיתוף עם ועדת הבחירות החליטו להלחם בבריונות הרחוב הזו בעזרת מצלמות הטלפון הנייד שלכם. אם נתקלתם בשילוט בחירות המוצב בניגוד לחוק במרחב הציבורי אתם מוזמנים לצלם ולהעלות את התמונות המפלילות לדף הפייסבוק (http://tiny.tw/yBX) או לאינסטגרם (http://tiny.tw/yBV) של פרויקט בחירות נקיות 2013. עדויות אלה ישמשו בהגשת תלונה מרוכזת נגד המפלגות העברייניות. אז שיהיו לנו בחירות נקיות וירוקות. 

שומרים על בחירות נקיות

לכבוד תחילת השנה האזרחית החדשה הגיע הזמן לעוד סבב של סיכומי סוף שנה עם ארבע המלצות על הסרטים והספרים הירוקים של 2012 

מעריסה לעריסה – עכשיו גם בעברית

כאשר "מעריסה לעריסה", מאת הכימאי הגרמני מיכאל בראונגרט והאדריכל האמריקאי וויליאם מק'דונו, יצא לאור במהדורתו הראשונה ב-2002 הוא היה ככל הנראה ספר הקריאה היחיד בעולם שעשוי כולו מפלסטיק. כן, כן קראתם נכון – ספר מפלסטיק. מחברי הספר לקחו צעד אחד קדימה את מימרתו הידועה של מרשל מקלוהן כי "המדיום הוא המסר" ובחרו בדפי פלסטיק ובדיו מיוחד, הניתנים למיחזור מלא חזרה לחומרי גלם טהורים, כהדגמה מוחשית לחזון המרכזי של הספר. "מעריסה לעריסה" שאף להציג חזון מקיף לכלכלה מעגלית בה אין פסולת או זיהום וכל מוצר מתוכנן מראש כך שבסוף חייו ישמש כחומר גלם באיכות בתולית, ממש כמו דפי הספר עצמו. שנת 2012 הביאה לנו סוף כל סוף את הספר גם בתרגום לעברית (בגרסת נייר) ותוך שמירה על השפה הקולחת והבהירה של המקור.

בראונגרט ומק'דונו תוקפים מעל דפי הפלסטיק והנייר את גישת ההתייעלות והפחתת הצריכה השולטת בזרם המרכזי של התנועה הסביבתית וטוענים כי שאיפה להתייעלות סביבתית היא לא יותר מהרע במיעוטו במערכת מקולקלת מיסודה. לחלופין, הם טוענים, עלינו ליצור מערכת תעשייתית חדשה שבה מראש לא יווצרו הנזקים והזיהומים אותם אנחנו מנסים להפחית וזאת על ידי מהפך מן היסוד בחומרים, השיטות והמודלים העסקיים המניעים את המערכת הכלכלית כיום. מאז פרסומו הפך "מעריסה לעריסה" למונח יסודי בשיח הסביבתי ותורגם לעשרות שפות. הספר הוא קריאה קלילה שאינה מחייבת רקע קודם, אינו צולל מעבר לנדרש אל פרטים טכניים ונשאר רוב הזמן ברמה של חזון מלא השראה – בכך כנראה טמונים גם כוחו וגם חולשתו.

מעריסה לעריסה, מיכאל בראונגרט וויליאם מק'דונו, הוצאת בבל, 2012.

לרדוף אחר הקרח (Chasing Ice)

כאשר צלם הטבע ג'יימס באלוג יצא לפני שבע שנים בשליחות נשיונל גאוגרפיק לקוטב הצפוני הוא פקפק בהתרחשותו של שינוי אקלים. אבל לאחר שצפה בנסיגה המסיבית של הקרחונים הארקטיים במו עיניו הוא החליט להביא את המחזה לכורסת הטלווזיה של כל בית. במסגרת פרויקט שאפתני ויחיד במינו יצא באלוג פשוטו כמשמעו לקצה העולם כדי להציב מצלמות ברחבי הקוטב בתנאים קיצוניים ותוך סיכון חייו במטרה לתעד את נסיגת הקרחונים לאורך שנים. הבמאי ג'ף אורלווסקי ליווה את המבצע והתוצאה היא סרט תעודה מרתק על ההתמודדות של האדם מול הטבע  והתוצאות המוחשיות ביותר של ההתחממות הגלובלית.    

אבל האם כדור הארץ ירגיש? כיצד כלכלה חכמה יכולה להציל את העולם

גרנות וגנר, מחבר הספר "?But will the Planet notice" מגדיר עצמו ככלכלן סביבתי, מקצוע הנחשב בעיני רבים כאוקסימורון – סוג של סתירה עצמית. אולם, וגנר מצליח בשפה בהירה והרבה חוש הומור להמחיש יפה עקרונות יסוד בכלכלה סביבתית וכיצד הם יכולים להציל את העולם. לשיטתו של וגנר כולנו, אפילו הסביבתנים ביותר, רוקדים בסופו של דבר על פי צלילי התמריצים הכלכליים. אתם יכולים כמוהו למחזר, לנסוע לעבודה על אופניים ולהמנע מאכילת בשר כאוות נפשכם, אבל טיסה טרנס-אטלנטית אחת לוועידת האו"ם בנושא שינוי אקלים מגמדת את כל החסכון בגזי חממה שהשגתם. אם אנו רוצים שכדור הארץ יושפע ברמת המאקרו עלינו לקבוע תמריצים כלכליים אשר ישקפו את העלויות הסביבתיות האמיתיות של סגנון החיים שלנו. אפשר בהחלט לבקר את הניסיון לתמחר ערכי טבע, אבל אין ספק שללא תימחורם הם עלולים להיוותר לניצול יתר. ספרו של וגנר מצליח להביא לקורא חסר הרקע בכלכלה או במדיניות ציבורית דוגמאות עסיסיות להצלחות ולכשלונות של מדיניות סביבתית בת זמננו.

HOME עם משה איבגי

במשך שנתיים צילם יאן ארטוס ברטראן את נופיו היפים והמכוערים ביותר של כדור הארץ ממעוף הציפור בלמעלה מחמישים מדינות, במטרה להמחיש את השפעות האדם על הסביבה. הסרט התיעודי מרהיב העין שהתקבל הפך במהרה ליצירה הקולנועית בעלת המסר הסביבתי הידועה ביותר אחרי 'אמת מטרידה' של אל גור. כדי להפיץ את המסר יוצריו של הסרט החליטו בצעד יוצא דופן לשחרר אותו לצפייה חופשית ביוטיוב ולעודד את תרגומו לעשרות שפות. עמותת אקולנוע הרימה את הכפפה והשלימה בשנה החולפת גרסה של הסרט עם קריינות בעברית בקולו של משה איבגי (כן הוא הגיע אפילו לסרט הזה…). מאז הסרט כבר הוצג על ידי העמותה בפני מאות קבוצות ברחבי הארץ, כולל בוועדת איכות הסביבה של הכנסת, תוך שימוש באנרגיה מתחדשת להקרנתו.
 

המשבר בתנועה הירוקה עלול לקרוע אותה לגזרים ולהסיג אותה שנים אחורנית. כדי להמשיך קדימה אל עבר הגשמת החזון של התנועה הירוקה נדרשת מידה של הבנה וכפרה. 

מאת: אוהד קרני

טלטלה והפתעה הכתה בחברי התנועה הירוקה ובקהילה הסביבתית בישראל בליל יום חמישי האחרון. תוך שעות ספורות חברי המפלגה חזו בהתפוררות רשימת התנועה הירוקה לכנסת ובחבירת יו"ר המפלגה, פרופ' אלון טל, אל "התנועה" בראשות ציפי ליבני במקום ה-13, בניגוד להחלטת ועידת המפלגה רק יממה אחת קודם לכן. המהלך קומם כמובן רבים במפלגה אשר הרגישו מרומים ונבגדים וכמה מהם אפילו יוזמים תלונה במשטרה על הונאה ופנייה לוועדת הבחירות ולבג"ץ בניסיון לפסול את המהלך.

המשבר התפרץ לאחר ועידת המפלגה ביום רביעי, אשר הכריעה ברוב דחוק לטובת ריצה עצמאית לכנסת. לנוכח החלטה זו בחרו ארבעה מועמדים מתוך העשירייה הפותחת של המפלגה (אלון טל, רחלי תדהר קנר, ערן בנימיני ויעל פארן) להסיר את מועמדותם מהרשימה לכנסת בשל ספקותיהם לגבי יכולתה של התנועה הירוקה במצבה הכלכלי והארגוני הרעוע לעבור את אחוז החסימה בריצה עצמאית וחששם מבזבוז קולות התומכים. חשש זה אינו חסר שחר – בבחירות 2009 נפסלו 28 אלף קולות  – מנדט שלם – של תומכי התנועה הירוקה, אשר לא עברה את אחוז החסימה. אפשר רק לשער מה יכול לעשות מנדט אבוד, המשויך ברובו לגוש השמאל-מרכז, לתוצאות הבחירות הבאות אשר עשויות להתגלות כצמודות – זו בהחלט אחריות כבדה לשאת.

משמעות ההחלטה של חברי ההנהגה הפורשים היתה בפועל מוות לתנועה הירוקה שגם כך סבלה ממצוקה תקציבית קשה, שחיקה של הדור המייסד, מחנאות פוליטית מצד קבוצות "הירוקים" ו"הפיראטים" שהצטרפו אליה לאחרונה ואפילו הוכתמה באי-סדרים במהלך הפריימריז האחרונים. לנוכח מצב זה, החליטו אלון טל וחלק מחברי הנהגת המפלגה, בדקה ה-90 לפני סגירת הרשימות לכנסת, להצטרף כסיעה עצמאית לרשימת "התנועה" בראשות לבני, במקום ה-13 הגבולי. זאת, בהסתמך על פתח שהשאירה ועידת המפלגה יום קודם לכן, שהסמיכה את הנהגת המפלגה לנהל מו"מ על הצטרפות לרשימה אחרת בהתאם להתפתחויות של הרגע האחרון.

דילמה לא פשוטה עמדה בפני טל – בהנחה שמעמד התנועה הירוקה אכן הוגדר כסיעה עצמאית בהסכם מול לבני, הרי שמעמד זה יאפשר לתנועה הירוקה, במידה והיא תכנס לכנסת הבאה, להתפצל לפני הבחירות הבאות מרשימתה של ליבני ולקבל מימון מפלגות בסך של יותר ממיליון שקלים לריצה עצמאית לכנסת ה-20. כלומר ההצטרפות ללבני השאירה פתח לתחייתה מחדש, מבחינה תקציבית לפחות, של התנועה הירוקה בבחירות הבאות, במידה כמובן וישארו פעילי שטח ותומכים לאחר המהלך השנוי במחלוקת.

יהיו מה שיהיו בסופו של דבר תוצאות הבחירות לכנסת, אפשר לקוות שהסערה הפוליטית הזו לא תקרע לגזרים את קהילת הפעילים הסביבתיים המסורים של התנועה הירוקה. אין ספק שהתקבלו כאן הכרעות פוליטיות קשות שיתכן ויתבררו ככושלות במבחן התוצאה. אבל למרות זאת חשוב לא לעשות דמוניזציה לפעילים סביבתיים בעלי כוונות כנות אשר עמדו בפני דילמה לא פשוטה בזמן אמת.

החזון הירוק גדול מכל חבר כנסת בודד או מפלגה שיכנסו או לא יכנסו למשכן. ח"כים ירוקים כבר מכהנים בכנסת והדרך הרעיונית הירוקה לא תקום או תיפול על כניסתה של התנועה הירוקה לכנסת, אלא על ההצלחה של הקהילה הסביבתית למצב את החזון הפוליטי הירוק כאלטרנטיבה רצינית, נקייה ואמיתית. כדי שזה יקרה חשוב למצוא דרך לגשר על המחלוקות למען המטרות המשותפות ולנהל דיאלוג בוגר שלא יוביל לפיצולים וסכסוכים נוספים. "ללא סליחה אין עתיד" אמר דזמונד טוטו, חתן פרס הנובל לשלום וממנהיגי המאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. זה יהיה לא קל וזה ידרוש בדק בית ללא טיוחים, אבל מימוש היעדים של התנועה הירוקה לא יגיע מעריפת ראשים והליכים משפטיים, אלא מהנחת מחלוקות העבר לנפשן, חבירה יחדיו של כלל הכוחות המאמינים באותה הדרך והליכה קדימה לעתיד משותף.

שיחות האקלים נפתחו בדוחא. מה הסיכוי לפריצת דרך? מה הצפי לעתיד? והאם יש בכלל תקווה לבלום את שינוי האקלים?

בשקט תקשורתי כמעט מוחלט השבוע תסתיים בדוחא שבקטאר ועידת האקלים ה-18 במספר של האומות המאוחדות, הידועה בשם הקיצור COP18. מטרת הוועידה להגיע לקונצנזוס בין הממשלות לגבי הצעדים הנדרשים לבלימת ההתחממות הגלובלית ולהערכות להשפעות הצפויות של שינוי האקלים. לאחר הכשלון של הוועידה בשנה שעברה, הציפיות מהוועידה הנוכחית נמוכות. גם הבחירה לערוך את השיחות דווקא בקטאר, שיאנית העולם בפליטות גזי חממה לנפש (53.4 טון לנפש – פי שלושה מארה"ב), גררה ביקורת רבה אבל אולי דווקא תסייע לרתום את יצואנית הנפט הגדולה לתהליך המדשדש.

אז מה מקווים להשיג ב-COP18? לפני שנתיים בפסגת COP16 בקנקון, הממשלות הסכימו כי נדרשת הפחתה של פליטות גזי החממה כדי למנוע מהטמפרטורה הגלובלית לעלות מעל לשתי מעלות. קוראים עירניים בוודאי שמו לב לכך שההסכמה היתה שההפחתה "נדרשת" ולא שההפחתה תתבצע… והשטן הרי נמצא בפרטים… בשנה שעברה, בשיחות COP17 בדרבן, הוסכם כי עד 2015 יגיעו המדינות להסכמות לגבי מתווה הפחתה עתידי שיכנס לתוקף במהרה בימנו… כלומר רק בשנת 2020… ועכשיו ב-COP18 הציפיה היא (תופים…) שהמשתתפים יסכימו איך להסכים על ההסכמות עד 2015…

כל זה היה מאוד משעשע ללא זה היה כל כך מדאיג. על פי תחזית הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה שהתפרסמה בחודש שעבר, במצב העניינים הנוכחי אין למעשה שום סיכוי להגשים את יעד שתי המעלות של ועידת קנקון, התבוסתני בפני עצמו. הביקוש לדלקים מחצביים צפוי לעלות ולגרור עליית טמפרטורה של 3.6 מעלות עד 2035 בתרחיש של עסקים כרגיל ו-3 מעלות בתרחיש האופטימי והלא סביר שבו לפתע תתקבל מדיניות עולמית של התייעלות אנרגטית. תחזית ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, קודרת אפילו יותר וצופה עלייה של 50% בפליטות גזי חממה עד 2050 ועלייה בטמפרטורה של 3 עד 6 מעלות. תמונת מצב עגומה זו נובעת ממדיניות ממשלתית מכוונת. ב-2011 הסובסידיות לדלקים מחצביים נאמדו בכ-523מיליארד דולר – פי שש מהסובסידיות לאנרגיות מתחדשות. תארו לעצמכם מה היה קורה אם רק היינו הופכים את המספרים האלו… 

תחזית ה-OECD: משאירים את יעדי ועידת קנקון הרחק מאחור

תחזית ה-OECD: משאירים את יעדי ועידת קנקון הרחק מאחור

אבל לא הכל שחור מנפט והאסימונים מתחילים ליפול. בעת שהממשלות מהססות, עשרות אלפי קהילות מקומיות, רשויות מוניציפליות וחברות פרטיות ברחבי העולם לא מחכות ולוקחות יוזמה ומתחייבות ליעדי הפחתת פליטות גזי חממה באופן עצמאי. מרבית תושבי ניו-יורק מייחסים את עוצמתו של ההוריקן סנדי לשינוי האקלים. לאט לאט הרחוב משפיע על מקבלי ההחלטות. לאחר שנים של דיונים ומאבקים פוליטיים, קליפורניה עומדת להיות המדינה הראשונה בארה"ב שתחיל מכסות על פליטות גזי חממה החל מינואר 2013, ובכך היא מצטרפת ל-30 מדינות אירופאיות המנהיגות כבר מערכת דומה. מאז יולי 2012 נכנס לתוקפו מס פחמן מקיף ויחיד מסוגו באוסטרליה, אחת מהיצואניות הגדולות של פחם. אפילו סין עורכת פיילוט לסחר בפחמן במספר פרובינציות. השימוש באנרגיות מתחדשות ובאנרגיה גרעינית צפוי לעלות דרמטית עד 2035 ולספק לפחות 45% מכלל צריכת האנרגיה העולמית. ומי יודע אולי אפילו מדוחא עוד תצא בשורה.

%d בלוגרים אהבו את זה: