Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for ספטמבר, 2011

השנה האחרונה הייתה מרובת תהפוכות והפתעות ומרבית הפרשנים שניסו בשנה שעברה לחזות את המגמות וההתרחשויות הצפויות מבעוד מועד אכלו הרבה כובעים מאז. איש לא צפה את האביב הערבי שהצית ירקן תוניסאי אלמוני או את מחאת האוהלים שהצליחה לפרוץ מבעד לחומות הבצורות של האדישות הישראלית. למרות זאת ואפילו דווקא בשל כך, אסתכן ואנסה את כוחי בקצת ראיית הנולד לקראת השנה החדשה.

לפני 22 שנים פרסם פרנסיס פוקויאמה את מאמרו על "קץ ההיסטוריה" ונדמה שמאז מהלך ההיסטוריה רק מאיץ את קצבו משנה לשנה כמו על פי איזושהי מוטציה מוזרה של חוק מור. לדעתי אחת הסיבות המרכזיות להחטאה של פוקויאמה בתחזיותיו היתה שהוא התעלם מהמגבלות הפיזיות התוחמות את התפתחות האנושית. פוקויאמה ופרשנים רבים כמוהו בחנו את מהלך ההיסטוריה רק במתודולוגיות של התפתחות תרבותית, פוליטית, כלכלית וטכנולוגית. אלא שבעולם של שבעה מיליארד אנשים, כל ניתוח שמתעלם מהגבולות החומריים והפיזיקליים של כדור הארץ הסופי, משול למי שמנסה לפרש משחק כדורגל מבלי להבין שיש גבולות למגרש. במציאות של מגבלת משאבים אל מול צמיחה אקספוננציאלית ובלתי מקיימת, אין מנוס בסופו של דבר מהפגיעה בתקרת הזכוכית של גבולות הצמיחה – השאלה היא רק מתי זה יקרה ומי יפגע מכך קודם. בעיניי קשה לנתק את עליית מחירי האנרגיה, המזון והסחורות מגל המחאות האחרון ומהמשבר הכלכלי העולמי המתמשך, כך שבמובנים רבים אנחנו כבר מרגישים את החסמים הללו.

השנה הקרובה צפויה לזמן לנו לא מעט מאבקי כוחות והכרעות בזירת הקיימות העולמית. שתי הוועידות המשמעותיות בהקשר זה הן ועידת דרבן לשינוי אקלים הצפויה בסוף נובמבר וועידת ריו לפיתוח מקיים הצפויה ביוני 2012. האמנות וההסכמים שיצאו מוועידות אלו ישפיעו במידה לא מבוטלת על ההתנהלות של הקהילה הבינלאומית בנושא שינוי האקלים לקראת סופו של פרוטוקול קיוטו ועל המעבר לכלכלה מקיימת על רקע עליית מחירי האנרגיה והמינרלים. אולם, באווירה של חוסר ודאות כלכלית ופוליטית ברבות מן הכלכלות הגדולות בעולם, ספק אם תצא משם בשורה של ממש המגובה בהשקעת המשאבים הנדרשת. למעשה נראה שהעולם נקלע למעין מלכוד 22 הרסני – ככל שהמחסור במשאבים גדל והשפעות שינוי האקלים מחריפות, כך קשה יותר להגיע לשיתופי פעולה בין לאומיים משמעותיים, אולם ללא שיתוף פעולה בינלאומי רחב היקף לא יהיה ניתן לטפל בבעיות אלו באפקטיביות.

בזירה המקומית אני דווקא אופטימי יותר. מחאת האוהלים והמעורבות הציבורית הגדלה נותנת רוח גבית לארגונים הסביבתיים, שעמדו במשך שנים רבות לבדם בתפקיד המתריע בשער. בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר הישגים בזירה המקומית החל מהפיכת ההחלטה בנושא חוף פלמחים וכלה בהכרעה לביצוע של קציר המלח במימון משמעותי של מפעלי ים המלח. השנה נהייה גם עדים לתחילת היישום של חוק אויר נקי וחוק האריזות – שתי רפורמות חשובות בדרך להפנמה של כמה מההחצנות הסביבתיות המזיקות יותר של התעשיה.

צריך כמובן לסייג ולומר שכמה מהאיומים הסביבתיים הגדולים ביותר שידעה ישראל מחכים לנו מעבר לפינה ובראשם הרפורמה בתכנון וחוק הוד"לים אשר צפויים לכרסם במנגנוני הבקרה של רשויות התכנון החלשים גם כך ולהאיץ את פרבורה של ישראל. אסור גם לשכוח את ההרחבה המתוכננת של ניסוי הפקת פצלי השמן בעדולם, כמו גם את עליית הדחפורים על חולות סמר, הרס חוף נחשולים ושאר מרעין בישין.

נותר רק לקוות שתהייה לנו שנה מתוקה, ירוקה ומקיימת יותר מקודמתה. שנה טובה.

Read Full Post »

היום ערכה המכללה החברתית כלכלית מפגש שיתוף ציבור עם צוותי העבודה של ועדת יונה-ספיבק, הוועדה האלטרנטיבית של מאהל רוטשילד. ראשי הוועדות הציגו את מסקנות הביניים בתחומי התעסוקה, הבריאות, הרווחה והחינוך. ככל הנראה בכדי לא להפקיר את מהדורות החדשות ליונה וספיבק לבדם, מיהרו בצוות טרכטנברג לדווח לתקשורת על מסקנות הביניים שלהם גם כן. אולם מיד אחר כך, אל מול התגובות התקשורתיות הצוננות, פורסמה הכחשה לגבי תוכן הדיווח.

אם נביט לרגע מעבר לאקרובטיקה התקשורתית סביבן, לפחות ברמת המאקרו המסקנות של שתי הוועדות ידועות מראש. יונה וספיבק קוראים למעשה לכינון של מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית על פי המודל הגרמני-סקנדינבי.  מנגד, טרכטנברג מצידו נראה כממשיך את הקו המוניטריסטי הנוכחי, תוך קריאה לאופטימיזציות במדיניות המיסוי והרגולציה בתוך הסד התקציבי הקיים.

לצערי, שלא במפתיע, שתי הוועדות לא כללו במסקנותיהן שום התייחסות לצורך בפיתוח מקיים, הכולל מבט מפוקח אל משבר המשאבים והאנרגיה הגלובלי הצפוי, אל משבר המים המתרגש על אפריקה והמזרח התיכון או אפילו אל הקריסה של שירותים אקולוגים חיוניים בישראל וההשפעות הכלכליות והגיאו-פוליטיות של כל אלו. במובן זה שתי הוועדות מייצגות מאבק בין תפיסות עולם של המאה ה-20, המתבססות על תאוריה כלכלית המניחה עולם אינסופי, ללא התייחסות לאתגרים של המאה ה-21, בהם האנושות כבר ניצבת מול מגבלות סופיותו של העולם.

יש כמובן מי שממלא את הוואקום הזה וחלק ניכר מהפתרונות כבר זמינים ומעובדים. ה-OECD הגדיר צמיחה ירוקה כיעד אסטרטגי ובוחן כלים לקידומה גם בישראל; התנועה הירוקה כבר אימצה את פרויקט הניו-דיל הירוק הישראלי, המניח תשתית להתמודדות עם אתגרים אלו; ובשנים האחרונות התפרסמו עשרות דו"חות של מכוני מחקר ועמותות בישראל הסוקרים היבטים פרטניים שונים של מדיניות מקיימת מקומית. הידע קיים, עתה רק נשאלת השאלה האם חברי הוועדות המכובדים, יתכבדו ויטמיעו אותו במסקנותיהם הסופיות. כפי שזה נראה עתה, לא הייתי שם כסף על זה.

ליף. ללא כובע הקיימות. צילום: אקטיבסטילס.

Read Full Post »

אל גור, לשעבר הנשיא הבא של ארצות הברית, ואחד מהדוברים הרהוטים ביותר של התנועה הסביבתית כיום, עומד להשיק בעוד ימים ספורים את הפרויקט החדש שלו "The Climate Reality".  פרויקט העבר הידוע שלו, הסרט הדוקומנטרי "אמת מטרידה", היה בעל השפעה מכרעת על התודעה הציבורית ברחבי העולם לגבי ממשות משבר האקלים ואף הקנה לו פרס נובל ופרס אוסקר. כאשר "אמת מטרידה" הגיע לאקרנים, מבקריו טענו כי הוא עוסק במידה רבה בפולחן אישיותו של אל גור עצמו ובנוסף הוא משרה על הצופים את התחושה שמרבית האחריות לפליטת גזי החממה בעולם מוטלת קודם כל על כתפי האזרחים הקטנים, משום שאנחנו נוסעים במכוניות גדולות מידי ולא מכבים את האור בשירותים. המקטרגים טענו כי הסרט כמעט לא דיבר על תפקיד הממשל בקידום מדיניות, רגולציה ופרויקטי תשתית אשר יסייעו בטיפול אפקטיבי יותר במשבר האקלים ואף לא התייחס לאחריות של תעשיות מזהמות בשימור המצב הקיים. במובן זה, "אמת מטרידה" התייחס לצופיו קודם כל כצרכנים ורק לאחר מכן ובמידה פחותה כאל אזרחים בעלי השפעה פוליטית.

על פניו נראה כי הפרויקט הנוכחי, לו שותפות כמה מהתנועות הבולטות ביותר למאבק בשינוי האקלים, מכפר על פגמים אלו. פרויקט "המציאות" מאגד 24 פרזנטציות, בנות שעה כל אחת, אשר ישודרו ברצף במהלך ה-14 בספטמבר, מ-24 אזורי זמן שונים מסביב לעולם, יחד עם סיבוב כדור הארץ. הדוברים השונים יציגו את הנזקים הבולטים של שינוי האקלים בכל אזור ויפנו אצבע מאשימה אל עבר האחראים למשבר האקלים וכנגד המכחישים את קיומו. היזמה הזו בהחלט מסקרנת ואני כבר נרשמתי לדף הפייסבוק של הפרויקט לקראת השקתו. הנוכחות של גור עצמו מוצנעת יחסית ואפילו בטריילר לפרויקט הוא מופיע לשנייה בודדת בלבד – אז אל תמצמצו…

Read Full Post »

יש לי כמה פוסטים שמתבשלים בטיוטות, אבל עד שאתפנה מעט בכדי להשלים אותם, הנה כמה נבואות זעם להעברת הזמן עד לאפוקליפסה:

  1. דן תמיר במאמר דעה על סוף עידן הצמיחה ושיא תפוקת הנפט בדה-מרקר
  2. רן ישר בפוסט ניאו-מלאתוסיאיני ברוח דומה אצל החברים של ג'ורג'
  3. מאמר מערכת בניו-יורק טיימס על הכחשת משבר האקלים בקרב המועמדים הרפובליקנים הפוטנציאלים לנשיאות
  4. ד"ר אלון אנגרט מציע סקירה היסטורית ומדעית מקיפה של המחקר על התחממות גלובלית, בגיליון האחרון של כתב העת "אקולוגיה וסביבה"
  5. מאמר מערכת במגזין-הבת של נייצ'ר על התפתחויות מדעיות ופוליטיות במחקר ובהתמודדות עם אובדן המגוון הביולוגי וגלי ההכחדות ההמוניות שבפניהם אנו ניצבים
  6. ולסיום כתבת וידאו של "חדשות הבצל" על תכונה משונה בקרב מדעני אקלים:

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: