Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for ינואר, 2012

אפרופו צמיחה אקספוננציאלית בלתי מקיימת, לפעמים גרף אחד עם הרבה הומור עצמי קולע בול:

מקור: http://xkcd.com

ותודה לד"ר עופר שטייניץ על הקישור.

Read Full Post »

אחד מהמאפיינים המעניינים של ההתחממות הגלובלית, שהופך אותה לכל כך קשה לחיזוי, הוא חוסר הלינאריות שלה. התחזיות על ההתחממות הצפויה נעות בין שתי מעלות לשש מעלות עד סוף המאה ה-21. הסיבה המרכזית לחוסר ודאות זו היא מנגנוני היזון חוזר חיוביים ושליליים, המגבירים ומחלישים במידה בלתי צפויה את ההשפעות הישירות של פליטת גזי חממה. לצערנו, העדויות המצטברות עד כה מראות כי מנגנוני ההיזון החוזר החיובי, אשר מאיצים את ההתחממות, משפיעים יותר ממנגנוני ההיזון החוזר השלילי, המאיטים אותה. תמונות של הטונדרה הקפואה בסיביר, אשר צולמו על ידי לוויין ריגול לפני יותר מארבעים שנה ולאחרונה שוחררו לציבור, נותנות לנו המחשה ויזואלית לאחד מהתהליכים ההרסניים הללו, אשר עלול לדחוף את ההתחממות הגלובלית בשעטה קדימה.

לפני (1966) ואחרי (2009) - צמחייה משתלטת על הטונדרה הסיבירית המפשירה

איי שם, בצפון מערב רוסיה, באדמת הטונדרה של מערב סיביר, קבורים מליארדי טונות של חומר אורגני רקבובי קפוא. בארבעים השנים האחרונות הטמפרטורה הממוצעת באזור זה, המכסה שטח הכפול בגודלו מגרמניה, עלתה בלמעלה משלוש מעלות, פי ארבע משיעור ההתחממות הממוצע בשאר העולם. כתוצאה מכך, מידי קיץ מפשירים בקצב הולך וגובר חלקים נוספים של הפרמפרוסט, שכבת הקרקע העליונה שהייתה קפואה בעשרת אלפים השנים האחרונות. החומר האורגני המתחמם, הכלוא בקרקע זו, מתחיל לשחרר לאטמוספירה גז מתאן – גז חממה בעל השפעה גדולה פי עשרים מזו של פחמן דו-חמצני.  ככל שההתחממות הגלובלית תתגבר, ישתחרר עוד גז מתאן מן הרקבובית הסיבירית, וככל שעוד מתאן יפלט, תואץ ההתחממות הגלובלית – בלולאה אכזרית וכמעט בלתי ניתנת לעצירה.

עד כאן החלק הפסימי ועכשיו לחלק העצוב. על פי הערכות מומחים, רוסיה, שמלבד הטונדרה המפשירה בשטחה שוכנות גם כמה מרזרבות הנפט והפחם הגדולות של העולם, דווקא תצא מרווחת מן ההתחממות הגלובלית. ככל שהעולם יתחמם יותר, החורף הרוסי הקשה יתקצר ויתמתן וקרקעות שהיו בלתי ניתנות לעיבוד או יישוב יהפכו נוחות יותר ובכך תתחזק הכלכלה הרוסית. באופן דומה גם קנדה תהנה מהמשבר האקלימי. לאור זאת, יאמרו הציניקנים, אין להתפלא על הגוש החוסם אותו הובילו רוסיה וקנדה, כנגד הארכה של פרוטוקול קיוטו לצמצום ההתחממות הגלובלית בוועידת דרבן האחרונה. מדוע שמדינות אשר ייהנו מההתחממות יעשו מאמץ כדי לבלום אותה? ככל שמתבססת ההכרה שיש להן מה להרוויח מן המשבר האקלימי, מדוע לא לשים מקלות בגלגלים של אלו המנסים לעוצרו? והרי לכם עוד מנגנון היזון חוזר ובלתי צפוי היכול להאיץ או להאט את ההתחממות – הגורם האנושי.

Read Full Post »

לעיתים כשאני קורא את עמודי החדשות בבוקר, נדמה לי שאנחנו חיים בסיטקום טלוויזיוני חלש עם תסריט הזוי במיוחד. הדרך בה אירוניות החיים הקטנות שלנו מבטאות את עצמן פה בלי כחל ושרק – ישר לפנים – עדיין מפתיעה אותי כל פעם מחדש. כך קרה לי השבוע כששמעתי שהמרכז הבינתחומי בהרצליה הכריז השבוע על פתיחת 'בית הספר לקיימות מייסודן של החברה לישראל, כי"ל ובז"ן'. אין ספק שהקיימות פשוט נוטפת מהשם המייגע הנ"ל. אנשי האחריות התאגידית בחברה לישראל, המחזיקה בכי"ל ובבז"ן, שטפו את עצמם בהרבה מאוד צבע ירוק במהלך המיתוגי הכמעט ביזארי הזה. כל כך הרבה צבע שאדיו כנראה גרמו למנהלי הבינתחומי לשכוח לרגע שמדובר באחת משיאניות החריגות בתקני זיהום וסביבה, אשר קיבלה את מרבית נכסיה מהמדינה יחד עם חבילת הטבות מס נאה ותמלוגים נמוכים עד כדי גיחוך (או בכי) על הפקת משאבי טבע שלנו, שככל הנראה גם מתשלומם היא התחמקה. הדובדבן שבקצפת כל הקיימות הזו הוא כמובן ההתנהלות הדורסנית מול עובדיה, אשר תיעוד לה אפשר לראות בסרט "זהב לבן עבודה שחורה" המומלץ.

משכן הקיימות החדש מצטרף ל'בית הספר סמי עופר לתקשורת', אשר נפתח במרכז הבינתחומי לפני מספר שנים, על רקע תביעת ה-SLAPP של סמי עופר ומשפחתו כנגד העיתונאי מיקי רוזנטל שערך תחקיר על השקשוקות של החברה לישראל באותה העת.  התביעה בסך מיליונים הוסרה כמובן בקול ענות חלושה לאחר שרוזנטל לא התקפל ופרסם את תחקירו, אבל המסר לתלמידי המוסד ועיתונאיי העתיד נותר שריר וקיים ומוטבע על שער הכניסה לבניין.

אני תוהה מהו מוסר ההשכל שקברניטי הבינתחומי משדרים לסטודנטים ולחברי הסגל כאשר הם מתכופפים כך בפני הגביר עם הארנק? אולי חוקרי המוסד הם הטובים בתחומם ויתכן בהחלט שאיכות ואופי התכנים האקדמאים נשמרים והמחקרים אינם מושפעים מזהות התורמים, אבל עדיין הכתובת על קיר בית הספר מכריזה למבקריו באותיות קידוש לבנה כי בעל המאה תמיד יוכל להלבין את מעשיו בפילנטרופיה קטנה מהצד. היא אומרת לנו שלכסף אין ריח וכבוד אקדמי הוא רק עניין של מחיר. אפשר גם לשאול האם זו הדוגמה לקיימות ואחריות תאגידית שבית הספר החדש מעוניין להציג? האם שיתוף פעולה עם התיירקקות של תאגיד כמו החברה לישראל, במחיר של כמה שברירי פרומיל מהמחזור העסקי, מתאים לחזון הקיימות של בית הספר? האם אי אפשר היה להסתדר גם בלי הצ'ק של החברה לישראל? בסופו של יום, אם כבר מדברים קיימות, אני בכלל לא בטוח שבטווח הארוך ההחלטה הזו תטיב עם הבינתחומי ושמו הטוב. איכשהו קשה לי להאמין שתלמידים ישמחו להתפאר בתואר האוקסימורוני על תעודת הגמר שלהם או שתורמים אוהבים לפתוח את ארנקם למוסד שהופך את עצמו למקפצה ממנה משתינים לבריכה. אבל אולי זה רק אני.

קיימות בפעולה במפרץ חיפה. תצלום: ויקיפדיה.

Read Full Post »

סוציולוגים רבים היו יכולים לעשות עבודת דוקטורט על הפרדוקס הגדול של הישראליות – כיצד יכול להיות שאומה, אשר האתוס המכונן שלה הוא "לא לצאת פראייר", עומדת מנגד בעוד נכסיה הציבוריים ומשאבי הטבע שבבעלותה נלקחים ממנה תמורת נזיד עדשים עם שקשוקה בצד.

הרבה מילים נשפכו על הסדר המדינה מול כי"ל על קציר המלח ותמלוגי האשלג. ההסכם, כמו ריקוד תימני, עשה צעד קדימה ושני צעדים אחורה – הוא לכאורה הביא לסיום את הפרשה העגומה הזו אבל למעשה העניק מתנה למפעלי ים המלח בצורת השתתפות של למעלה מחצי מיליארד ש"ח במימון קציר המלח והשאיר למעלה מ-90% משווי האשלג, השייך לכולנו, בידיה של כי"ל.

נקודת אור אחת בכל זאת נזקפת לזכות ההסדר האומלל – הוא העלה את הדיון על ניהול משאבי הטבע של ישראל חזרה לסדר היום. פרופסור ששינסקי, כמו גם המשרד להגנת הסביבה, קוראים כעת להסדיר אחת ולתמיד ובאופן רחב את חלוקת ההכנסות ממכירת משאבים מחצביים דוגמת גז טבעי, פוספטים, מים מינרלים או חול לבנייה. זו יוזמה חשובה  גם ליזמים, הזקוקים לוודאות רגולטורית ועסקית, וגם למדינה אשר מזה שנים מנהלת מדיניות טלאי על טלאי בנושא. יחד עם זאת, הסדרה מסוג זה ראוי לה שתהיה רחבה הרבה יותר.

השימוש במשאבי הטבע של מדינת ישראל אינו מסתכם בכריית מחצבים מתכלים, אלא מקיף את כלל שירותי המערכת האקולוגית. מהאוויר המזוהם שאנו נושמים, עם החריגות השנתיות מערכי היעד הבריאותיים המומלצים, וכלה בקרקע הרעילה שהותירו אחריהן מערכת הביטחון והתעשייה הכימית ומי האקוויפרים שתחתיה. התועלת הכלכלית המופקת משירותי מערכת אלו משתווה ואף מגמדת את זו של הגז, האשלג, הפוספטים ושאר המחצבים יחדיו. ערכן של הקרקעות המזוהמות שאינן ניתנות לשימוש מוערך על ידי הממשלה בלמעלה משלושים וחמישה מיליארד שקלים. עלות הנזק הבריאותי כתוצאה מזיהום אוויר מוערכת בלמעלה מעשרים מיליארד שקלים בשנה. על הזיהום המצטבר במקורות המים אנו משלמים בייבוש נחלים ובהתפלה יקרה. יש מי שנהנים משימור המצב הקיים, אבל הציבור הרחב משלם על כך  בבריאותו, באיכות חייו וכמובן בכספי הקופה הציבורית.

רק תמחור מלא והוגן של השימוש בכלל משאבי הטבע יוביל לניהול אחראי ומקיים שלהם ולחלוקה הוגנת של התועלות מהם. יש לגבות היטלים על פליטות של מזהמים ועל שימוש בשירותי המערכת האקולוגית אשר ישקפו את ערכם האמיתי. חלק ניכר מן הכלים הסטטוטורים הנדרשים לשם כך, כגון היטל החופים או חוק אוויר נקי, כבר קיימים ונדרשת רק החלטה לעשות בהם שימוש מתאים. כלים נוספים, כגון חוק שיקום קרקעות מזוהמות, כבר מונחים על שולחן הכנסת ויש להבטיח הוצאתם מן הכוח אל הפועל. העלייה במעורבות הציבורית לאחר מחאת הקיץ והדיון על הסדרה כוללת של השימוש במשאבי טבע מזמנים חלון הזדמנויות נדיר להנהיג מדיניות אחראית וצודקת בנושא. הגיע הזמן שנפסיק להיות פראיירים.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: