Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for דצמבר, 2012

המשבר בתנועה הירוקה עלול לקרוע אותה לגזרים ולהסיג אותה שנים אחורנית. כדי להמשיך קדימה אל עבר הגשמת החזון של התנועה הירוקה נדרשת מידה של הבנה וכפרה. 

מאת: אוהד קרני

טלטלה והפתעה הכתה בחברי התנועה הירוקה ובקהילה הסביבתית בישראל בליל יום חמישי האחרון. תוך שעות ספורות חברי המפלגה חזו בהתפוררות רשימת התנועה הירוקה לכנסת ובחבירת יו"ר המפלגה, פרופ' אלון טל, אל "התנועה" בראשות ציפי ליבני במקום ה-13, בניגוד להחלטת ועידת המפלגה רק יממה אחת קודם לכן. המהלך קומם כמובן רבים במפלגה אשר הרגישו מרומים ונבגדים וכמה מהם אפילו יוזמים תלונה במשטרה על הונאה ופנייה לוועדת הבחירות ולבג"ץ בניסיון לפסול את המהלך.

המשבר התפרץ לאחר ועידת המפלגה ביום רביעי, אשר הכריעה ברוב דחוק לטובת ריצה עצמאית לכנסת. לנוכח החלטה זו בחרו ארבעה מועמדים מתוך העשירייה הפותחת של המפלגה (אלון טל, רחלי תדהר קנר, ערן בנימיני ויעל פארן) להסיר את מועמדותם מהרשימה לכנסת בשל ספקותיהם לגבי יכולתה של התנועה הירוקה במצבה הכלכלי והארגוני הרעוע לעבור את אחוז החסימה בריצה עצמאית וחששם מבזבוז קולות התומכים. חשש זה אינו חסר שחר – בבחירות 2009 נפסלו 28 אלף קולות  – מנדט שלם – של תומכי התנועה הירוקה, אשר לא עברה את אחוז החסימה. אפשר רק לשער מה יכול לעשות מנדט אבוד, המשויך ברובו לגוש השמאל-מרכז, לתוצאות הבחירות הבאות אשר עשויות להתגלות כצמודות – זו בהחלט אחריות כבדה לשאת.

משמעות ההחלטה של חברי ההנהגה הפורשים היתה בפועל מוות לתנועה הירוקה שגם כך סבלה ממצוקה תקציבית קשה, שחיקה של הדור המייסד, מחנאות פוליטית מצד קבוצות "הירוקים" ו"הפיראטים" שהצטרפו אליה לאחרונה ואפילו הוכתמה באי-סדרים במהלך הפריימריז האחרונים. לנוכח מצב זה, החליטו אלון טל וחלק מחברי הנהגת המפלגה, בדקה ה-90 לפני סגירת הרשימות לכנסת, להצטרף כסיעה עצמאית לרשימת "התנועה" בראשות לבני, במקום ה-13 הגבולי. זאת, בהסתמך על פתח שהשאירה ועידת המפלגה יום קודם לכן, שהסמיכה את הנהגת המפלגה לנהל מו"מ על הצטרפות לרשימה אחרת בהתאם להתפתחויות של הרגע האחרון.

דילמה לא פשוטה עמדה בפני טל – בהנחה שמעמד התנועה הירוקה אכן הוגדר כסיעה עצמאית בהסכם מול לבני, הרי שמעמד זה יאפשר לתנועה הירוקה, במידה והיא תכנס לכנסת הבאה, להתפצל לפני הבחירות הבאות מרשימתה של ליבני ולקבל מימון מפלגות בסך של יותר ממיליון שקלים לריצה עצמאית לכנסת ה-20. כלומר ההצטרפות ללבני השאירה פתח לתחייתה מחדש, מבחינה תקציבית לפחות, של התנועה הירוקה בבחירות הבאות, במידה כמובן וישארו פעילי שטח ותומכים לאחר המהלך השנוי במחלוקת.

יהיו מה שיהיו בסופו של דבר תוצאות הבחירות לכנסת, אפשר לקוות שהסערה הפוליטית הזו לא תקרע לגזרים את קהילת הפעילים הסביבתיים המסורים של התנועה הירוקה. אין ספק שהתקבלו כאן הכרעות פוליטיות קשות שיתכן ויתבררו ככושלות במבחן התוצאה. אבל למרות זאת חשוב לא לעשות דמוניזציה לפעילים סביבתיים בעלי כוונות כנות אשר עמדו בפני דילמה לא פשוטה בזמן אמת.

החזון הירוק גדול מכל חבר כנסת בודד או מפלגה שיכנסו או לא יכנסו למשכן. ח"כים ירוקים כבר מכהנים בכנסת והדרך הרעיונית הירוקה לא תקום או תיפול על כניסתה של התנועה הירוקה לכנסת, אלא על ההצלחה של הקהילה הסביבתית למצב את החזון הפוליטי הירוק כאלטרנטיבה רצינית, נקייה ואמיתית. כדי שזה יקרה חשוב למצוא דרך לגשר על המחלוקות למען המטרות המשותפות ולנהל דיאלוג בוגר שלא יוביל לפיצולים וסכסוכים נוספים. "ללא סליחה אין עתיד" אמר דזמונד טוטו, חתן פרס הנובל לשלום וממנהיגי המאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. זה יהיה לא קל וזה ידרוש בדק בית ללא טיוחים, אבל מימוש היעדים של התנועה הירוקה לא יגיע מעריפת ראשים והליכים משפטיים, אלא מהנחת מחלוקות העבר לנפשן, חבירה יחדיו של כלל הכוחות המאמינים באותה הדרך והליכה קדימה לעתיד משותף.

Read Full Post »

שיחות האקלים נפתחו בדוחא. מה הסיכוי לפריצת דרך? מה הצפי לעתיד? והאם יש בכלל תקווה לבלום את שינוי האקלים?

בשקט תקשורתי כמעט מוחלט השבוע תסתיים בדוחא שבקטאר ועידת האקלים ה-18 במספר של האומות המאוחדות, הידועה בשם הקיצור COP18. מטרת הוועידה להגיע לקונצנזוס בין הממשלות לגבי הצעדים הנדרשים לבלימת ההתחממות הגלובלית ולהערכות להשפעות הצפויות של שינוי האקלים. לאחר הכשלון של הוועידה בשנה שעברה, הציפיות מהוועידה הנוכחית נמוכות. גם הבחירה לערוך את השיחות דווקא בקטאר, שיאנית העולם בפליטות גזי חממה לנפש (53.4 טון לנפש – פי שלושה מארה"ב), גררה ביקורת רבה אבל אולי דווקא תסייע לרתום את יצואנית הנפט הגדולה לתהליך המדשדש.

אז מה מקווים להשיג ב-COP18? לפני שנתיים בפסגת COP16 בקנקון, הממשלות הסכימו כי נדרשת הפחתה של פליטות גזי החממה כדי למנוע מהטמפרטורה הגלובלית לעלות מעל לשתי מעלות. קוראים עירניים בוודאי שמו לב לכך שההסכמה היתה שההפחתה "נדרשת" ולא שההפחתה תתבצע… והשטן הרי נמצא בפרטים… בשנה שעברה, בשיחות COP17 בדרבן, הוסכם כי עד 2015 יגיעו המדינות להסכמות לגבי מתווה הפחתה עתידי שיכנס לתוקף במהרה בימנו… כלומר רק בשנת 2020… ועכשיו ב-COP18 הציפיה היא (תופים…) שהמשתתפים יסכימו איך להסכים על ההסכמות עד 2015…

כל זה היה מאוד משעשע ללא זה היה כל כך מדאיג. על פי תחזית הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה שהתפרסמה בחודש שעבר, במצב העניינים הנוכחי אין למעשה שום סיכוי להגשים את יעד שתי המעלות של ועידת קנקון, התבוסתני בפני עצמו. הביקוש לדלקים מחצביים צפוי לעלות ולגרור עליית טמפרטורה של 3.6 מעלות עד 2035 בתרחיש של עסקים כרגיל ו-3 מעלות בתרחיש האופטימי והלא סביר שבו לפתע תתקבל מדיניות עולמית של התייעלות אנרגטית. תחזית ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, קודרת אפילו יותר וצופה עלייה של 50% בפליטות גזי חממה עד 2050 ועלייה בטמפרטורה של 3 עד 6 מעלות. תמונת מצב עגומה זו נובעת ממדיניות ממשלתית מכוונת. ב-2011 הסובסידיות לדלקים מחצביים נאמדו בכ-523מיליארד דולר – פי שש מהסובסידיות לאנרגיות מתחדשות. תארו לעצמכם מה היה קורה אם רק היינו הופכים את המספרים האלו… 

תחזית ה-OECD: משאירים את יעדי ועידת קנקון הרחק מאחור

תחזית ה-OECD: משאירים את יעדי ועידת קנקון הרחק מאחור

אבל לא הכל שחור מנפט והאסימונים מתחילים ליפול. בעת שהממשלות מהססות, עשרות אלפי קהילות מקומיות, רשויות מוניציפליות וחברות פרטיות ברחבי העולם לא מחכות ולוקחות יוזמה ומתחייבות ליעדי הפחתת פליטות גזי חממה באופן עצמאי. מרבית תושבי ניו-יורק מייחסים את עוצמתו של ההוריקן סנדי לשינוי האקלים. לאט לאט הרחוב משפיע על מקבלי ההחלטות. לאחר שנים של דיונים ומאבקים פוליטיים, קליפורניה עומדת להיות המדינה הראשונה בארה"ב שתחיל מכסות על פליטות גזי חממה החל מינואר 2013, ובכך היא מצטרפת ל-30 מדינות אירופאיות המנהיגות כבר מערכת דומה. מאז יולי 2012 נכנס לתוקפו מס פחמן מקיף ויחיד מסוגו באוסטרליה, אחת מהיצואניות הגדולות של פחם. אפילו סין עורכת פיילוט לסחר בפחמן במספר פרובינציות. השימוש באנרגיות מתחדשות ובאנרגיה גרעינית צפוי לעלות דרמטית עד 2035 ולספק לפחות 45% מכלל צריכת האנרגיה העולמית. ומי יודע אולי אפילו מדוחא עוד תצא בשורה.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: