Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘משבר האקלים’ Category

שיחות האקלים נפתחו בדוחא. מה הסיכוי לפריצת דרך? מה הצפי לעתיד? והאם יש בכלל תקווה לבלום את שינוי האקלים?

בשקט תקשורתי כמעט מוחלט השבוע תסתיים בדוחא שבקטאר ועידת האקלים ה-18 במספר של האומות המאוחדות, הידועה בשם הקיצור COP18. מטרת הוועידה להגיע לקונצנזוס בין הממשלות לגבי הצעדים הנדרשים לבלימת ההתחממות הגלובלית ולהערכות להשפעות הצפויות של שינוי האקלים. לאחר הכשלון של הוועידה בשנה שעברה, הציפיות מהוועידה הנוכחית נמוכות. גם הבחירה לערוך את השיחות דווקא בקטאר, שיאנית העולם בפליטות גזי חממה לנפש (53.4 טון לנפש – פי שלושה מארה"ב), גררה ביקורת רבה אבל אולי דווקא תסייע לרתום את יצואנית הנפט הגדולה לתהליך המדשדש.

אז מה מקווים להשיג ב-COP18? לפני שנתיים בפסגת COP16 בקנקון, הממשלות הסכימו כי נדרשת הפחתה של פליטות גזי החממה כדי למנוע מהטמפרטורה הגלובלית לעלות מעל לשתי מעלות. קוראים עירניים בוודאי שמו לב לכך שההסכמה היתה שההפחתה "נדרשת" ולא שההפחתה תתבצע… והשטן הרי נמצא בפרטים… בשנה שעברה, בשיחות COP17 בדרבן, הוסכם כי עד 2015 יגיעו המדינות להסכמות לגבי מתווה הפחתה עתידי שיכנס לתוקף במהרה בימנו… כלומר רק בשנת 2020… ועכשיו ב-COP18 הציפיה היא (תופים…) שהמשתתפים יסכימו איך להסכים על ההסכמות עד 2015…

כל זה היה מאוד משעשע ללא זה היה כל כך מדאיג. על פי תחזית הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה שהתפרסמה בחודש שעבר, במצב העניינים הנוכחי אין למעשה שום סיכוי להגשים את יעד שתי המעלות של ועידת קנקון, התבוסתני בפני עצמו. הביקוש לדלקים מחצביים צפוי לעלות ולגרור עליית טמפרטורה של 3.6 מעלות עד 2035 בתרחיש של עסקים כרגיל ו-3 מעלות בתרחיש האופטימי והלא סביר שבו לפתע תתקבל מדיניות עולמית של התייעלות אנרגטית. תחזית ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, קודרת אפילו יותר וצופה עלייה של 50% בפליטות גזי חממה עד 2050 ועלייה בטמפרטורה של 3 עד 6 מעלות. תמונת מצב עגומה זו נובעת ממדיניות ממשלתית מכוונת. ב-2011 הסובסידיות לדלקים מחצביים נאמדו בכ-523מיליארד דולר – פי שש מהסובסידיות לאנרגיות מתחדשות. תארו לעצמכם מה היה קורה אם רק היינו הופכים את המספרים האלו… 

תחזית ה-OECD: משאירים את יעדי ועידת קנקון הרחק מאחור

תחזית ה-OECD: משאירים את יעדי ועידת קנקון הרחק מאחור

אבל לא הכל שחור מנפט והאסימונים מתחילים ליפול. בעת שהממשלות מהססות, עשרות אלפי קהילות מקומיות, רשויות מוניציפליות וחברות פרטיות ברחבי העולם לא מחכות ולוקחות יוזמה ומתחייבות ליעדי הפחתת פליטות גזי חממה באופן עצמאי. מרבית תושבי ניו-יורק מייחסים את עוצמתו של ההוריקן סנדי לשינוי האקלים. לאט לאט הרחוב משפיע על מקבלי ההחלטות. לאחר שנים של דיונים ומאבקים פוליטיים, קליפורניה עומדת להיות המדינה הראשונה בארה"ב שתחיל מכסות על פליטות גזי חממה החל מינואר 2013, ובכך היא מצטרפת ל-30 מדינות אירופאיות המנהיגות כבר מערכת דומה. מאז יולי 2012 נכנס לתוקפו מס פחמן מקיף ויחיד מסוגו באוסטרליה, אחת מהיצואניות הגדולות של פחם. אפילו סין עורכת פיילוט לסחר בפחמן במספר פרובינציות. השימוש באנרגיות מתחדשות ובאנרגיה גרעינית צפוי לעלות דרמטית עד 2035 ולספק לפחות 45% מכלל צריכת האנרגיה העולמית. ומי יודע אולי אפילו מדוחא עוד תצא בשורה.

Read Full Post »

על מורשתה של אלינור אוסטרוםכלת פרס הנובל לכלכלה שהלכה לעולמה השבוע, ומספר לקחים על ניהול המשבר הסביבתי ומגבלות המחקר הכלכלי הקלאסי

השבוע הלכה לעולמה אלינור אוסטרום, כלת פרס נובל לכלכלה לשנת 2009 וחלוצה בחקר ניהול מקיים של משאבים סביבתיים. אוסטרום, האישה היחידה עד כה שזכתה בפרס נובל לכלכלה, אשר רכשה את השכלתה במדעי המדינה ללא כל השכלה פורמלית בכלכלה, היא עוף מוזר בקרב חתני הפרס הגברים לדורותיהם. בתקופה בה המחקר הכלכלי הפך למנותק ברובו משאר מדעי החברה וממוקד בתיאור מתמטי של מודלים כלכליים באופן המתיימר לחקות את המדעים המדויקים, אוסטרום הפריכה תפיסות כלכליות מקובלות תוך שהיא מאחדת גישות של מחקר כלכלי ומחקר חברתי ומתרחקת מהניסיון לפשט מערכות אנושיות וסביבתיות מורכבות לסדרה של נוסחאות מפשטות. יתר על כן, היא עשתה זאת בסדרה של מחקרי שטח מעמיקים ובלתי אמצעיים, מהסוג שנעדר כמעט לחלוטין ממחקרים כלכליים בני זמננו.  אוסטרום יצאה לשטח ותחקרה דייגים, רועי צאן וחקלאים על פעילותם הלכה למעשה. היא אספה בקפדנות נתונים כמותיים על תשומות ותפוקות כלכליות יחד עם אינדיקטורים סביבתיים מגוונים, אשר השלימו את המידע האיכותני אותו היא ליקטה באלפי ראיונות עם האנשים המנהלים את משאבי הטבע ביום-יום.

התפיסה הקלאסית לניהול משאבי טבע משותפים, אותה הפריכה אוסטרום, הוצגה ב-1968 על ידי הביולוג גארת הרדין במאמר קנוני מהמצוטטים ביותר בספרות המדעית, תחת הכותרת "הטרגדיה של נחלת הכלל". על פי תפיסה זו דינם של משאבי טבע משותפים, אשר אינם נתונים לבעלות פרטית או לפיקוח ממשלתי הדוק, לכלייה בשל שימוש יתר. הטרגדיה של נחלת הכלל מתרחשת כיוון שכל אחד מהמשתמשים במשאב מעוניין להגדיל את הרווח האישי שלו וזאת מבלי להתחשב בצרכים של המשתמשים האחרים או בקצב ההתחדשות של המשאב. על פי הרדין, שני הפתרונות האפשריים לטרגדיה הם או הפרטה של משאבי הטבע, כך שבעלים פרטיים יבטיח את שימורם של משאבי הטבע שבבעלותו מתוך אינטרס אישי, או ניהול ממשלתי של המשאבים באופן אשר ימנע שימוש יתר בהם על ידי רגולציה. קונספציה זו היא שהצדיקה מצד אחד הפרטות נרחבות ומסחור של משאבי טבע ברוח קפיטליסטית ומצד שני הלאמת משאבי טבע ויצירת מערכות רגולטוריות נוקשות לשימורם ברוח סוציאליסטית.

שאלת הטרגדיה של נחלת הכלל היא קריטית היום יותר מאי פעם. עם הצמיחה באוכלוסיית העולם וברמת החיים, יותר ויותר משאבי טבע משותפים נמצאים תחת לחץ של ניצול יתר. כך למשל, מדינות העולם פולטות לאטמוספרה מזהמים וגזי חממה המסכנים את בריאותנו ואת יציבות המערכת האקלימית כולה לטובת רווח מקומי וקצר מועד, חברות דייג מכחידות את אוכלוסיות הדגים בהן הן עצמן תלויות לפרנסתן על ידי דיג יתר חסר בקרה, ומדינות טרופיות מאפשרת בירוא של יערות הגשם, המהווים ריאות ירוקות לעולם כולו, בקצב הגדול בהרבה מהדרוש להתחדשותם. למעשה הטרגדיה נוכחת בפוטנציה בכל מקום בו יש משאב מוגבל הפתוח לשימוש כולם – בניצול יתר של תשתיות הכביש בכניסה לערים על ידי רכב פרטי באופן הגורם לגודש תנועה ופקקים, בהפרעה לתדרי רדיו על ידי תחנות פיראטיות, ובהשמעת מוזיקה רועשת באמצע הלילה בבניין משותף. ללא פתרונות טובים לטרגדיה של נחלת הכלל, אנו צפויים לגרום לנזקים חברתיים וכלכליים אשר רק ילכו ויחריפו ככל שיעשה כאן צפוף יותר.

במחקריה אוסטרום הדגימה כי הפרדיגמה הקלאסית לניהול נחלת הכלל על ידי הפרטה או הלאמה היא פשטנית ובמקרים רבים פשוט אינה נכונה. אוסטרום הבחינה כי לאורך כל ההיסטוריה האנושית ניהלו קהילות בכל רחבי העולם משאבים משותפים הנמצאים במחסור באופן מקיים במשך מאות ואלפי שנות שימוש וזאת מבלי להפריטם או להעבירם לניהול מרכזי. ההיסטוריה הראתה כי הטרגדיה של נחלת הכלל היא דווקא היוצא מן הכלל ולא הכלל. למעשה במרבית המקרים, כאשר משאבי טבע הופרטו או הועברו לניהול המדינה, כפי שחשבו הכלכלנים שיש לעשות, חלה הידרדרות במצבם עד כדי קריסה מוחלטת.

אוסטרום הראתה כי תחת תנאים מסוימים קהילות מקומיות מצליחות לנהל את המשאבים המשותפים באופן טוב יותר מבעלים פרטיים או ממשל מרכזי. היתרון של קהילות אלו טמון בפרספקטיבה הרחבה וארוכת הטווח שלהן, יחד עם ההיכרות האינטימית שלהן עם מגבלות המערכת הטבעית והצרכים של המשתמשים בה. קהילות אלו, אשר חייהן כרוכים בשימוש מושכל במשאב הטבע, מסוגלות לתפעל מערכת חברתית של איזונים ובלמים המונעת מפרטים בקבוצה להשתמש במשאב המשותף באופן בלתי מבוקר. זה לא שאין טרמפיסטים הרוצים לנצל לרעה את נחלת הכלל, אלא שהקהילה מסוגלת להפעיל עליהם סנקציות חברתיות, כלכליות ואחרות אשר ירתיעו אותם מלעשות זאת, לעיתים קרובות בצורה אפקטיבית יותר ממה שכל שלטון מרכזי יכול לעשות.

המחקר של אוסטרום נזהר מטענות גורפות או פשטניות. הוא מלא מורכבויות, אבחנות עדינות והסתייגויות מכל צורה של הכללה. אין כאן נוסחה אחת להצלחה אלא סדרה של תנאים וקריטריונים לניהול בריא של נחלת הכלל, אשר חלקם כלכליים, חלקם אקולוגים וחלקם חברתיים. אולי הלקח המרכזי שאפשר ללמוד מעבודתה הוא שהפשטות כלכליות אידאולוגיות מסוג הניאו-ליברליזם או הסוציאליזם במופעיהם הקיצוניים מחמיצות את המורכבות של העולם האמיתי. עם זכייתה בפרס הנובל אחד מתלמידה וחוקר מוביל בזכות עצמו, הנרי פארל, השווה את עבודתה של אוסטרום לזו של ג'יין ג'ייקובס, חוקרת תכנון הערים פורצת הדרך אשר נעדרה כל השכלה פורמלית בתחום וניפצה קונספציות תכנוניות מקובלות עד זמנה. שתיהן, כך פארל אומר, צעדו בפער הקיים בין תפיסות ליברטאניות ותפיסות סוציאליסטיות באופן אשר מערער על הנחות היסוד של שתי האידיאולוגיות.

אוסטרום עבדה עד יומה האחרון ופעלה לקידום ניהול "פולי-צנטרי", קהילתי ומקומי, של בעיות סביבתיות מורכבות. על סמך תצפיותיה הרבות היא הביעה חשש כי הניסיון להגיע להסדרה עולמית של המשבר הסביבתי המורכב נידון לכישלון ידוע מראש. מאמרה האחרון, שפורסם ביום מותה נכתב לקראת ועידת האו"ם "ריו 20+" לפיתוח בר קיימא אשר נערכת החודש. אוסטרום קראה למקד את הניסיון לשינוי עולמי בערים וקהילות מקומיות ולא בקביעת יעדים והתחייבויות נטולות מעמד משפטי ברור בין מדינות ומעצמות. אלפי ערים ועשרות אלפי קהילות שכבר אימצו עקרונות ברוח זו בעשור האחרון מעוררות תקווה שמורשתה לא תשכח.

אוסטרום, 1933 – 2012. צילום: ויקיפדיה.

Read Full Post »

אחד מהמאפיינים המעניינים של ההתחממות הגלובלית, שהופך אותה לכל כך קשה לחיזוי, הוא חוסר הלינאריות שלה. התחזיות על ההתחממות הצפויה נעות בין שתי מעלות לשש מעלות עד סוף המאה ה-21. הסיבה המרכזית לחוסר ודאות זו היא מנגנוני היזון חוזר חיוביים ושליליים, המגבירים ומחלישים במידה בלתי צפויה את ההשפעות הישירות של פליטת גזי חממה. לצערנו, העדויות המצטברות עד כה מראות כי מנגנוני ההיזון החוזר החיובי, אשר מאיצים את ההתחממות, משפיעים יותר ממנגנוני ההיזון החוזר השלילי, המאיטים אותה. תמונות של הטונדרה הקפואה בסיביר, אשר צולמו על ידי לוויין ריגול לפני יותר מארבעים שנה ולאחרונה שוחררו לציבור, נותנות לנו המחשה ויזואלית לאחד מהתהליכים ההרסניים הללו, אשר עלול לדחוף את ההתחממות הגלובלית בשעטה קדימה.

לפני (1966) ואחרי (2009) - צמחייה משתלטת על הטונדרה הסיבירית המפשירה

איי שם, בצפון מערב רוסיה, באדמת הטונדרה של מערב סיביר, קבורים מליארדי טונות של חומר אורגני רקבובי קפוא. בארבעים השנים האחרונות הטמפרטורה הממוצעת באזור זה, המכסה שטח הכפול בגודלו מגרמניה, עלתה בלמעלה משלוש מעלות, פי ארבע משיעור ההתחממות הממוצע בשאר העולם. כתוצאה מכך, מידי קיץ מפשירים בקצב הולך וגובר חלקים נוספים של הפרמפרוסט, שכבת הקרקע העליונה שהייתה קפואה בעשרת אלפים השנים האחרונות. החומר האורגני המתחמם, הכלוא בקרקע זו, מתחיל לשחרר לאטמוספירה גז מתאן – גז חממה בעל השפעה גדולה פי עשרים מזו של פחמן דו-חמצני.  ככל שההתחממות הגלובלית תתגבר, ישתחרר עוד גז מתאן מן הרקבובית הסיבירית, וככל שעוד מתאן יפלט, תואץ ההתחממות הגלובלית – בלולאה אכזרית וכמעט בלתי ניתנת לעצירה.

עד כאן החלק הפסימי ועכשיו לחלק העצוב. על פי הערכות מומחים, רוסיה, שמלבד הטונדרה המפשירה בשטחה שוכנות גם כמה מרזרבות הנפט והפחם הגדולות של העולם, דווקא תצא מרווחת מן ההתחממות הגלובלית. ככל שהעולם יתחמם יותר, החורף הרוסי הקשה יתקצר ויתמתן וקרקעות שהיו בלתי ניתנות לעיבוד או יישוב יהפכו נוחות יותר ובכך תתחזק הכלכלה הרוסית. באופן דומה גם קנדה תהנה מהמשבר האקלימי. לאור זאת, יאמרו הציניקנים, אין להתפלא על הגוש החוסם אותו הובילו רוסיה וקנדה, כנגד הארכה של פרוטוקול קיוטו לצמצום ההתחממות הגלובלית בוועידת דרבן האחרונה. מדוע שמדינות אשר ייהנו מההתחממות יעשו מאמץ כדי לבלום אותה? ככל שמתבססת ההכרה שיש להן מה להרוויח מן המשבר האקלימי, מדוע לא לשים מקלות בגלגלים של אלו המנסים לעוצרו? והרי לכם עוד מנגנון היזון חוזר ובלתי צפוי היכול להאיץ או להאט את ההתחממות – הגורם האנושי.

Read Full Post »

עם סיום השבוע הראשון של ועידת האו"ם לשינוי האקלים בדרבן שבדרום אפריקה תחושת ההחמצה הולכת ומתגברת. כפי הנראה פרוטוקול קיוטו מ-97, להפחתת פליטות פחמן, אשר תוקפו יפקע תוך פחות משנה, לא יורחב ואף לא יוארך בוועידה זו. אפילו האיחוד האירופי, הגוף היחיד כמעט שפעל ברצינות להגשמת יעדי הסכם קיוטו, מציע בפשרנות לדחות קבלה של הסכם מחייב חדש עד ל-2015, מתוך הבנה שכרגע אין פרטנרים להארכת והרחבת ההסכם. ארה"ב, המחושקת על ידי הרפובליקנים בקונגרס והמשבר הכלכלי, מובילה את ההתנגדות לכל הסכם מחייב. מן העבר השני, המדינות המתפתחות ובראשן סין והודו, מסכימות להאריך את קיוטו אך מסרבות לקחת על עצמן התחייבויות במסגרתו, למרות שמאז ניסוח הסכם קיוטו הן הפכו למזהמות הראשונה והשלישית בעולם. כך נראה שהמאמצים להפחית או לפחות להאט את הגידול בפליטות גזי החממה יעלו חרס.

יחד עם זאת, בהמשך להבנות שהושגו בוועידה הקודמת בקנקון, יש הסכמה מסוימת להקמתה של קרן השקעות ירוקות בין לאומית, בהיקף של 100 מיליארד דולר בשנה. קרן זו תשקיע בעיקר במדינות מתפתחות ובמדינות הנפגעות ביותר מהשפעות שינוי האקלים, כגון מדינות האיים הנעלמות בהדרגה מתחת לפני האוקיינוסים. קרן זו תסייע למדינות העניות ביותר באדפטציה לשינוי האקלים – בהערכות לשינויים האקלימיים שכבר קרו ועתידים לבוא. בהחלט יש צורך חיוני בהשקעות אלו לנוכח משברים הומניטריים בקנה מידה בלתי נתפס, אשר כבר מתרחשים כתוצאה משינויי אקלים מקומיים הגורמים לבצורות או הצפות ומובילים לרעב המוני באפריקה ובאסיה. אגב, ישראל צפויה להרוויח בגדול מהקמתה של קרן שכזו, בשל הובלתה בטכנולוגיות מים וחקלאות, בהן יושקעו רבים מכספים אלו.

ועידת דרבן מדגימה את מלכוד 22 של שינוי האקלים – עד שהמשבר אינו מכה במלוא עוצמתו, קשה לשכנע את המנהיגים בצורך לבצע צעדים משמעותיים בכדי למנוע אותו, ומצד שני כאשר המשבר כבר מכה ופוגע בכלכלה וביציבות הפוליטית, קשה לאתר ולהסיט משאבים בכדי לטפל בו. הוועידה גם מעלה שאלות קשות של צדק חלוקתי וסביבתי, שכן עקרונות פרוטוקול קיוטו, שעל בסיסו נערך המשא ומתן, מתעדפים מדינות אשר בתחילת שנות ה-90 פלטו הכי הרבה גזי חממה לנפש, או במילים אחרות את מערב אירופה וצפון אמריקה, ודווקא הן אלו שזכאיות על פי הפרוטוקול למכסה הגבוהה ביותר של פליטות לנפש. כלומר מי שהיסטורית פלט יותר גזי חממה וגרם להתחממות הגלובלית הרוויח. אין פלא שהמדינות המתפתחות אינן מעוניינות בהחלת התחייבויות על עצמן על בסיס הסדר מפלה שכזה והן דורשות הסדר המשקף עקרונות של צדק ופיצוי היסטוריים, אשר אין שום סיכוי שהמדינות המפותחות יסכימו לספק.

על רקע תמונת מצב זו, לאחר שבוע בו עמל הדרג המקצועי מהמדינות השונות לקדם טיוטות למסמכי סיכום אפשריים, בשבוע הקרוב יצטרפו הפוליטיקאים לפקידים ויכריעו איזו בשורה, אם בכלל, תצא מהוועידה. לעדכונים נוספים ניתן לעקוב אחר הבלוג החדש "אקלים ישראלי" אשר עוקב באופן שוטף אחר ההתפתחויות בוועידה.

סוף לקיוטו בדרבן?

Read Full Post »

בימים אלו מתפרסמים נתוני המחקר המתכלל (meta-analysis) המקיף ביותר שנערך עד היום על נתוני התחממות פני הקרקע של כדור הארץ. האנליזה בוצעה על ידי חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי תחת השם היומרני "Berkeley Earth". הפרויקט ניתח למעלה ממיליארד וחצי מדידות של טמפרטורת פני הקרקע, שמקורן בקרוב ל-40 אלף תחנות מדידה נפרדות, פי חמש יותר מבכל מחקר קודם, ומצא מגמת התחממות ברורה של כדור הארץ בעשורים האחרונים. בכך המחקר מאשש למעשה את תוצאות המחקרים הקודמים בתחום. בינתיים מדובר בניתוח של טמפרטורת הקרקע בלבד, אולם בשנה הבאה הקבוצה צפויה להוסיף ניתוח של טמפרטורת האוקיינוסים גם כן.

עלייה של כמעלה בטמפרטורת פני הקרקע  ב-40 השנים האחרונות. מקור: Berkeley Earth

החידוש במחקר זה הוא למעשה בניתוח הסטטיסטי המקיף, שנועד לתקן הטיות לכאורה שנפלו במחקרים קודמים בשל פיזור המדידות או אופן המדידה. המחקר גם מביא הערכה משוקללת לאי הודאות בנתונים (השטח האפור בתרשים), שכמובן הולכת וקטנה עם השנים, ככל שמתרבות המדידות ורמת דיוקן. במקביל לבחינת התוצאות של המחקר בתהליך הסטנדרטי של ביקורת עמיתים, הקבוצה גם מפרסמת באתר שלה את כל הנתונים ושיטות החישוב בכדי לחשוף אותן לביקורת של הציבור הרחב.

הקבוצה טוענת לעצמאות מלאה בעבודתה, אולם מעניין לציין שהתורם הגדול ביותר למימון המחקר הוא לא אחר מצ'ארלס קוך, אחד ממכחישי שינוי האקלים המשפיעים ביותר בעולם. קוך הוא טייקון נפט והבעלים של תאגיד האנרגיה "תעשיות קוך", אשר השקיע עשרות מיליונים במימון קבוצות שונות של מכחישי שינוי אקלים בעשור האחרון. באופן אירוני המחקר אותו קוך מימן הוא כנראה אחד המסמכים החד-משמעיים ביותר המאששים את קיומו של שינוי האקלים. מעניין אם הוא ימשיך ויתרום גם בשנה הבאה…

Read Full Post »

אל גור, לשעבר הנשיא הבא של ארצות הברית, ואחד מהדוברים הרהוטים ביותר של התנועה הסביבתית כיום, עומד להשיק בעוד ימים ספורים את הפרויקט החדש שלו "The Climate Reality".  פרויקט העבר הידוע שלו, הסרט הדוקומנטרי "אמת מטרידה", היה בעל השפעה מכרעת על התודעה הציבורית ברחבי העולם לגבי ממשות משבר האקלים ואף הקנה לו פרס נובל ופרס אוסקר. כאשר "אמת מטרידה" הגיע לאקרנים, מבקריו טענו כי הוא עוסק במידה רבה בפולחן אישיותו של אל גור עצמו ובנוסף הוא משרה על הצופים את התחושה שמרבית האחריות לפליטת גזי החממה בעולם מוטלת קודם כל על כתפי האזרחים הקטנים, משום שאנחנו נוסעים במכוניות גדולות מידי ולא מכבים את האור בשירותים. המקטרגים טענו כי הסרט כמעט לא דיבר על תפקיד הממשל בקידום מדיניות, רגולציה ופרויקטי תשתית אשר יסייעו בטיפול אפקטיבי יותר במשבר האקלים ואף לא התייחס לאחריות של תעשיות מזהמות בשימור המצב הקיים. במובן זה, "אמת מטרידה" התייחס לצופיו קודם כל כצרכנים ורק לאחר מכן ובמידה פחותה כאל אזרחים בעלי השפעה פוליטית.

על פניו נראה כי הפרויקט הנוכחי, לו שותפות כמה מהתנועות הבולטות ביותר למאבק בשינוי האקלים, מכפר על פגמים אלו. פרויקט "המציאות" מאגד 24 פרזנטציות, בנות שעה כל אחת, אשר ישודרו ברצף במהלך ה-14 בספטמבר, מ-24 אזורי זמן שונים מסביב לעולם, יחד עם סיבוב כדור הארץ. הדוברים השונים יציגו את הנזקים הבולטים של שינוי האקלים בכל אזור ויפנו אצבע מאשימה אל עבר האחראים למשבר האקלים וכנגד המכחישים את קיומו. היזמה הזו בהחלט מסקרנת ואני כבר נרשמתי לדף הפייסבוק של הפרויקט לקראת השקתו. הנוכחות של גור עצמו מוצנעת יחסית ואפילו בטריילר לפרויקט הוא מופיע לשנייה בודדת בלבד – אז אל תמצמצו…

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: