Feeds:
רשומות
תגובות

הסופה סנדי טרפה את הקלפים בשיח הסביבתי-פוליטי בארה"ב והחזירה את שינוי האקלים למרכז מערכת הבחירות, אולי אף כגורם מכריע 

בשבוע הקרוב תסתיים מערכת הבחירות בארה"ב והאומה האמריקאית תבחר את הנשיא שינהיג אותה בארבע השנים הבאות. על רקע זה, הסופה סנדי שפקדה את הקאריבים והחוף המזרחי של ארה"ב בשבוע שחלף היתה ככל הנראה אחד מהאירועים הפוליטיים המשמעותיים ביותר במערכת הבחירות הנוכחית. מעבר לשבחים להם זכה אובמה על תפקודו במהלך הסופה מכל קצוות הקשת הפוליטית, הסופה גם החזירה לשיח הפוליטי את נושא שינוי האקלים שנדחק הצידה בקמפיין האחרון, אל מול השיח הכלכלי-חברתי. בעקבות הסופה ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, רפובליקני בעברו, קרא לציבור להצביע לאובמה בטענה שהוא המועמד שיטפל טוב יותר במאבק בשינוי האקלים. במקביל קואליציה של ארגוני סביבה הפועלת תחת השם Climate Scilence ("שתיקת האקלים") העלתה קמפיין במדינות המתנדנדות אוהיו ווירג'יניה, המשתמש בנזקי הסופה כדי לתקוף את המועמד הרפובליני מיט רומני על הזלזלול שהוא הפגין כלפי בעיית שינוי האקלים בעצרת ההכתרה שלו לפני מספר חודשים. פעיל הארגון אף התפרץ לדברי רומני במהלך ועידה בוירג'יניה ביום חמישי האחרון בצעקות כי שינוי האקלים הוא זה שגרם לסופה. 

משבר האקלים היה נוכח נפקד במערכת הבחירות הזו ולא הוזכר מפורשות באף אחד מהעימותים הטלווזיונים האחרונים. זאת, בניגוד גמור לקמפיין הבחירות של 2008, בו הציג אובמה תוכנית סדורה להפחתת פליטות גזי חממה בארה"ב ב-80% עד 2050, אשר אמורה היתה לכלול מנגנון הגבלה וסחר בפליטות פחמן ותמיכות בסך 150 מיליארד דולר בטכנולוגיות ירוקות. אלא שתוכנית זו נפלה בסאנט אל מול הלובי החזק של חברות הפחם והנפט ואומבה נאלץ להקריבה לטובת קידום הרפורמה במערכת הבריאות האמריקאית. אל מול כשלון זה, יחד עם האכזבה מועידת קופנהגן ב-2009 ושערוריית פשיטת הרגל של חברת האנרגיות המתחדשות 'סולינדרה' ב-2011, אשר זכתה לתמיכות בסך 500 מיליון דולר מממשל אובמה, העדיפו הדמוקרטים להצניע את הנושא בקמפיין הנוכחי. יחד עם זאת, כאשר הנושא עלה בהזדמנויות שונות, אובמה דבק בעמדותיו הקודמות והצהיר שימשיך לקדם מדיניות להתמודדות עם משבר האקלים.

מן העבר השני, רומני, אשר בעברו דווקא הביע תמיכה במאבק בשינוי האקלים, יישר קו עם מכחישי שינוי האקלים בקרב תנועת "מסיבת התה" שבמפלגה הרפוליקנית, ולעג לממשל אובמה על מאמציו בתחום במספר הזדמנויות, הבולטת שבהן היתה כאמור בנאום ההכתרה שלו למועמד לנשיאות. בעוד אובמה השקיע כספי ממשל באנרגיות מתחדשות, חיזק את הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית, ה-EPA, אל מול הסקטור הפרטי, ועיכב את בניית צינור Keystone XL אשר אמור היה להוביל את תוצרי הנפט המזהם מחולות הזפת בקנדה לארה"ב, רומני התחייב לקדם בשיא המרץ את תעשיית הדלקים המחצביים האמריקאית, לצמצם ואפילו לבטל את מרבית סמכויות ה-EPA ולהפסיק כליל את הסובסידיות לטכנלוגיות ירוקות וזאת לדבריו לטובת הקטנת המעורבות הממשלתית ותמרוץ הצמיחה הכלכלית. מעניין לציין שעל פי סקר שנערך לפני פחות מחודש יתכן שדווקא עמדה זו תהיה לרועץ עבור רומני בקרב המצביעים המתנדנדים. 

בכל אופן, בעוד שברור מה יעשה רומני אם יבחר, נדמה שהמוטיבציה הפוליטית של אובמה בתחום הסביבתי כבר אינה חזקה כבעבר וכלל לא ברור אם הוא יצליח או ינסה לקדם את הבטחותיו מ-2008 אם יבחר. למרות זאת, עדיין נותר לנו רק לקנא בשיח הפוליטי-סביבתי במערכת הבחירות האמריקאית, כאשר כאן מרבית המפלגות נותנות לנושא התייחסות שולית אם בכלל.

סנדי – סופה פוליטית בפעולה

לרגל הקדמת הבחירות צוות "ירוק ונוצץ" מצטרף לחגיגה הדמוקרטית ונערך ליום הבוחר בפרויקט מיוחד וחגיגי. המטרה: להפוך את כנסת ישראל לירוקה וסביבתית מעט יותר. לצורך כך רוכז עבורכם  בדף אחד כל המידע על המצע, החקיקה והפעילות הסביבתית של כל המפלגות העשויות לחצות את אחוז החסימה ולחמם את מושבי עור הצבי בכנסת ה-19. מפורטת גם  פעילותם של חברי כנסת ירוקים מצטיינים שאתם תרצו לקדם בפריימריז הקרובים. בנוסף, מצורפים שני הדירוגים הסביבתיים הזמינים באתר הכנסת הפתוחה בעריכת ארגון חיים וסביבה והעמותה לכלכלה בת קיימא, אשר נותנים כימות לפעילות המפלגות השונות על פי הפעילות הפרלמנטרית הירוקה שלהן. יחד מתקבלת תמונה מעניינת של נבחרינו העתידיים שתוכל לסייע לקבל את ההחלטה הירוקה ביותר מאחורי פרגוד הקלפי.

בבחירות האלו מצביעים ירוק!

אז מה אומרים הנתונים? בחקיקה ממשלתית ובתקצוב, הממשלה האחרונה היתה סביבתית בהרבה מקודמותיה והעבירה את המספר הרב ביותר של יוזמות והצעות חוק ממשלתיות סביבתיות. בחקיקה פרטית ועבודה פרלמנטרית ירוקה בולטות לטובה חד"ש ומרצ. בנוסף, מעניין לציין שלמרות שרוב הבטחות הבחירות המפורטות במצעי המפלגות רחוקות מלהתממש, ניתן לראות כי עדיין יש קשר מסוים בין רוחב המצע הסביבתי (או העדרו) להיקף הפעילות הסביבתית של המפלגה. יחד עם זאת, ניכר ששום מפלגה, מלבד התנועה הירוקה, לא הפכה את האג'נדה הסביבתית למרכיב מרכזי בפעילותה. למעשה על פי רוב מדובר בחבר כנסת אחד או שניים "משוגעים לדבר" בתוך המפלגה שדוחפים את האג'נדה הסביבתית בתוכה. במובן זה ברורה החשיבות של הפרימריז לקידום חברי כנסת סביבתיים בתוך המפלגות.

יתכן שזו נאביות, אבל עם קצת עזרה ושיתוף מצדכם פרויקט "מצביעים ירוק 2013" אולי יצליח לשים את האג'נדה הסביבתית במקום גבוה יותר על סדר היום של המפלגות והמועמדים לכנסת ה-19. מה צריך לעשות? אם אתם חברי מפלגה אתם קודם כל יכולים לקדם את חברי הכנסת הסביבתיים ביותר בתוך הרשימה לכנסת. כמובן, להפיץ לחברים מחבקי עצים אחרים ולשתף ברשתות החברתיות. ואחרונים חביבים – מי מכם שמתחזק אתר אינטרנט או בלוג – מוזמנים לפרסם את באנר הקמפיין "מצביעים ירוק" בעזרת הקוד להלן:

<a href="https://shinygreen.wordpress.com/greenelection2013/"><img class="size-medium wp-image-1865 " title="מצביעים ירוק" alt="" src="https://shinygreen.files.wordpress.com/2012/10/votegreen2013.jpg?w=300&quot; height="90" width="160" /></a>

סיקור אינטנסיבי ובלתי-פרופורציונלי אודות הדחתו של שי אגסי מתפקיד המנכ"ל בחברת בטר-פלייס גדש את עיתונות ישראל ביממה האחרונה. שלא במפתיע וכעדות נוספת לפולחן האישיות שנבנה סביב דמותו של אגסי בישראל, סיקור זה היה פרובינציאלי ורכילותי בחלקו הגדול והגיע עד לניתוח הודעות הטוויטר של אשתו של אגסי. לצערי מעטים העיתונאים שניצלו את ההזדמנות לדיון רציני בתפקידו החברתי-סביבתי של הרכב החשמלי בחיינו או, רחמנא ליצלן, בחזון כלשהו לתחבורת העתיד. כבר כתבתי כאן בעבר על הרכב החשמלי של בטר פלייס, שאינו כזה ירוק כמו שהיו רוצים שנחשוב, ועל ההיסחפות אחר פתרון הרכב החשמלי כביטוי לאופטימיזם טכנולוגי קלאסי. אז על רקע הקרנבל התקשורתי הצהוב בואו נעשה קצת סדר בדברים.

הפיטורים של אגסי הם אנקדוטה לא יותר

למרות הרשם שאולי נוצר בתקשורת הישראלית פיטוריו של שי אגסי הם לא יותר ממכה קלה בפגוש של המכונית החשמלית, אפילו אם היא מכילה סוללה בבעלות בטר-פלייס. בהחלט יתכן שכל אזרח שני בישראל יודע מיהו אגסי, אבל ישראל היא שוק מזערי ובעולם אגסי הוא רק עוד מנכ"ל אלמוני של חברת סטארט-אפ. פיטוריו של אגסי משקפים בעיקר את העובדה שהתקוות להפוך את ישראל לצלחת פטרי של מכוניות רנו-פלואנס חשמליות נתבדו ברובן ולכן אין עוד צורך באגסי כלוביסט בשוק הישראלי והגיעה העת למנות מנכ"ל מקצועי לטובת ההתרחבות בשוק העולמי. זה לא שהרגולטור הישראלי לא היה נדיב (הטבת מס בשווי מאות מיליוני ש"ח), אלא שהצרכן הישראלי נותר סקפטי ובצדק. אחרי הכל מי יקנה רכב במחיר מלא עם ביצועים מוגבלים וללא שוק יד שנייה?

אגסי. מפנה מקום.

המודל של בטר-פלייס מסתמן כנישה קטנה בשוק הרכב החשמלי העתידי 

שוב, בניגוד לרשם שאולי קיבלתם בתקשורת, מודל ההטענה והחלפת הסוללה של בטר-פלייס אינו מסתמן כמשמעותי במיוחד בתעשיית הרכבים החשמליים של העתיד. בסקר השנתי שערכה חברת KPMG בקרב מאתיים מנהלים בכירים בתעשיית הרכב, אף על פי שלמעלה ממחצית הנשאלים (54%) ראו ברכבים חשמליים מגמה חשובה בתעשייה, רק נשאל בודד טען שספקים דוגמת בטרפלייס ישחקו תפקיד חשוב בשוק העתידי.

למעשה מרבית הסימנים מעידים על כך שהדגמים הנמכרים ביותר של רכבים בעלי הנעה חשמלית לפחות עד 2020 יהיו בעיקר רכבים היברידיים רגילים או רכבים היברידיים נטענים (המשלבים אפשרות הטענה עם אפשרות שימוש בדלק) דוגמת השברולט וולט או דגמי הפריוס החדשים. זאת בעיקר בגלל מחיר הסוללות הגבוה יחסית, שגם על פי התחזיות האופטימיות ביותר אינו צפוי להגיע למחירים כלכליים לפני 2020 עד 2025. לעומת זאת, הרכבים ההיברידיים הנטענים מציעים גשר מעבר הדרגתי יותר לעבר העולם החשמלי ולכן אינם מחייבים את אותה רמת תשתיות וגודל הסוללה לה זקוקות המכוניות החשמליות הטהורות. למעשה אפילו בתוך הנישה הקטנה יחסית של הרכבים החשמליים הטהורים לא ברור עדיין אם מודל החלפת הסוללה, שעליו בטר-פלייס מסתמכת, יהיה תחרותי.

ההיברידית הנטענת של טויוטה, כי הלקוחות רוצים גם וגם…

שוק הרכב מתחיל לחשוב יותר ויותר במונחים של שירותי תחבורה כתחליף לבעלות על רכב

מגמה שמסתמנת בכל רחבי המדינות המפותחות מראה ירידה בביקושים להחזקת רכב פרטי, בעיקר בקרב לקוחות עירוניים, ומעבר לצריכת שירותי תחבורה במקום. כלומר הסתמכות גדולה יותר על שיתוף רכבים, השכרה שעתית, תחבורה ציבורית, השכרת אופניים ושמו שמיים אפילו הליכה ברגל. טרנד זה משתלב יפה עם מהפכת הטלפונים החכמים – דמיינו שאתם יוצאים לפגישה ובמקום לחפש איפה החניתם את האוטו אתמול בלילה, אתם בודקים באפליקציה בנייד איך הכי מהר להגיע – בעזרת הרכב השיתופי הכי קרוב אלכם, קו האוטובוס המהיר ביותר או אולי תחנת השכרת האופנים הסמוכה, או כל שילוב שלהם. כאשר המידע זמין בקצות האצבעות, הרבה יותר קל להסתמך על שירותי "תחבורת ענן" כאלו – ללא צורך בבעלות של רכב פרטי.

כאן דווקא אפשר לראות במודל של בטר-פלייס צעד בכיוון הנכון – שכן הבעלות על הסוללה היא של בטר פלייס ולא של בעל הרכב כך שבטר-פלייס מוכרת ללקוחותיה קילומטרים ולא ברזלים או דלק. גם מערכת שירות הלקוחות של בטר-פלייס היא דוגמה יפה למתן שירות בזמן אמת המתבססת על תקשורת סלולרית. מי יודע אולי בסופו של דבר דווקא בחזית זו בטר-פלייס תצליח להביא בשורה לשוק הרכב…

אולם, חשוב לזכור שלא משנה כמה חשמלי יהיה הרכב – בשורה התחתונה רכב פרטי הוא עדיין רק רכב פרטי. מדובר בטון וחצי של פלדה שמזיזים רוב הזמן פחות ממאה קילו של בני אדם ממקום למקום וצורכים לפחות 8 מ"ר של נדל"ן לחנייה. עסק כזה לא יכול להיות יעיל או ירוק ולא משנה איך תסובבו אותו. מי שרוצה כאן תחבורה ירוקה וחברתית באמת שישקיע קודם כל בתחבורה ציבורית סבירה. גם אם זה לא סקסי וחדשני כמו המכונית החשמלית זה בטוח יעשה מישראל בטר פלייס…

בשעה טובה, לאחר פגרת קיץ ממושכת הבלוג שב לפעילות. בצנרת כבר מתבשלים שלל פוסטים לפרסום. בתור ספתח לכבוד החג אני מזמין את קוראי הבלוג להצטרף להפניניג מחאה ירוקה לכל המשפחה שיתרחש במהלך חול המועד בשני מוקדים מרכזיים.

משני עד חמישי בעמק האלה יתקיים מחנה אקלים בארגון של קואליצית ארגוני סביבה וביניהם גרינפיס ומגמה ירוקה, אשר מהווה מפגן כוח גדול כנגד האיומים המתגברים על מעט השטחים הפתוחים בישראל ובראשם ניסוי פצלי השמן באזור. אני מתכוון לבקר שם ומקווה לראות אתכם שם גם כן. בנוסף ביום שלישי מארגנת התנועה הירוקה הפנינג מחאה ביער ירושלים, הנמצא בסכנה לנוכח מספר תוכניות פיתוח. ארועים אלו יעזרו לכם להתחמם לקראת מגוון הכנסים המקצועיים שיתקיימו בשבוע שלפני פתיחת שנת הלימודים האקדמית – החל מהכנס השנתי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, כנס חיפה לקלינטק, כנס האגודה הישראלית לאנרגיה מתחדשת ועוד. אז שיהיה חג שמח וירוק לכולם.

  1. רועי צ'יקי ארד במאמר משובח על מסחור המרחב הציבורי בחופים
  2. ביום שני הקרוב ה-6.8 יתקיים פאנל בנושא יישום גישת מחזור חיים מלא (LCA) בבנייה ובכלל, במסגרת סדרת "מושג ירוק" של גלריית זהזה שבנמל תל אביב. יהיה מעניין.
  3. יותר ויותר – ערי העולם עוברות לאופניים
  4. קוד ירוק על חיים בבולגריה ללא מזגן
  5. והגרדיאן במאמר על איך הגז קונה את האקדמיה
  6. ואיך אפשר בלי רגע של נחת:

על מורשתה של אלינור אוסטרוםכלת פרס הנובל לכלכלה שהלכה לעולמה השבוע, ומספר לקחים על ניהול המשבר הסביבתי ומגבלות המחקר הכלכלי הקלאסי

השבוע הלכה לעולמה אלינור אוסטרום, כלת פרס נובל לכלכלה לשנת 2009 וחלוצה בחקר ניהול מקיים של משאבים סביבתיים. אוסטרום, האישה היחידה עד כה שזכתה בפרס נובל לכלכלה, אשר רכשה את השכלתה במדעי המדינה ללא כל השכלה פורמלית בכלכלה, היא עוף מוזר בקרב חתני הפרס הגברים לדורותיהם. בתקופה בה המחקר הכלכלי הפך למנותק ברובו משאר מדעי החברה וממוקד בתיאור מתמטי של מודלים כלכליים באופן המתיימר לחקות את המדעים המדויקים, אוסטרום הפריכה תפיסות כלכליות מקובלות תוך שהיא מאחדת גישות של מחקר כלכלי ומחקר חברתי ומתרחקת מהניסיון לפשט מערכות אנושיות וסביבתיות מורכבות לסדרה של נוסחאות מפשטות. יתר על כן, היא עשתה זאת בסדרה של מחקרי שטח מעמיקים ובלתי אמצעיים, מהסוג שנעדר כמעט לחלוטין ממחקרים כלכליים בני זמננו.  אוסטרום יצאה לשטח ותחקרה דייגים, רועי צאן וחקלאים על פעילותם הלכה למעשה. היא אספה בקפדנות נתונים כמותיים על תשומות ותפוקות כלכליות יחד עם אינדיקטורים סביבתיים מגוונים, אשר השלימו את המידע האיכותני אותו היא ליקטה באלפי ראיונות עם האנשים המנהלים את משאבי הטבע ביום-יום.

התפיסה הקלאסית לניהול משאבי טבע משותפים, אותה הפריכה אוסטרום, הוצגה ב-1968 על ידי הביולוג גארת הרדין במאמר קנוני מהמצוטטים ביותר בספרות המדעית, תחת הכותרת "הטרגדיה של נחלת הכלל". על פי תפיסה זו דינם של משאבי טבע משותפים, אשר אינם נתונים לבעלות פרטית או לפיקוח ממשלתי הדוק, לכלייה בשל שימוש יתר. הטרגדיה של נחלת הכלל מתרחשת כיוון שכל אחד מהמשתמשים במשאב מעוניין להגדיל את הרווח האישי שלו וזאת מבלי להתחשב בצרכים של המשתמשים האחרים או בקצב ההתחדשות של המשאב. על פי הרדין, שני הפתרונות האפשריים לטרגדיה הם או הפרטה של משאבי הטבע, כך שבעלים פרטיים יבטיח את שימורם של משאבי הטבע שבבעלותו מתוך אינטרס אישי, או ניהול ממשלתי של המשאבים באופן אשר ימנע שימוש יתר בהם על ידי רגולציה. קונספציה זו היא שהצדיקה מצד אחד הפרטות נרחבות ומסחור של משאבי טבע ברוח קפיטליסטית ומצד שני הלאמת משאבי טבע ויצירת מערכות רגולטוריות נוקשות לשימורם ברוח סוציאליסטית.

שאלת הטרגדיה של נחלת הכלל היא קריטית היום יותר מאי פעם. עם הצמיחה באוכלוסיית העולם וברמת החיים, יותר ויותר משאבי טבע משותפים נמצאים תחת לחץ של ניצול יתר. כך למשל, מדינות העולם פולטות לאטמוספרה מזהמים וגזי חממה המסכנים את בריאותנו ואת יציבות המערכת האקלימית כולה לטובת רווח מקומי וקצר מועד, חברות דייג מכחידות את אוכלוסיות הדגים בהן הן עצמן תלויות לפרנסתן על ידי דיג יתר חסר בקרה, ומדינות טרופיות מאפשרת בירוא של יערות הגשם, המהווים ריאות ירוקות לעולם כולו, בקצב הגדול בהרבה מהדרוש להתחדשותם. למעשה הטרגדיה נוכחת בפוטנציה בכל מקום בו יש משאב מוגבל הפתוח לשימוש כולם – בניצול יתר של תשתיות הכביש בכניסה לערים על ידי רכב פרטי באופן הגורם לגודש תנועה ופקקים, בהפרעה לתדרי רדיו על ידי תחנות פיראטיות, ובהשמעת מוזיקה רועשת באמצע הלילה בבניין משותף. ללא פתרונות טובים לטרגדיה של נחלת הכלל, אנו צפויים לגרום לנזקים חברתיים וכלכליים אשר רק ילכו ויחריפו ככל שיעשה כאן צפוף יותר.

במחקריה אוסטרום הדגימה כי הפרדיגמה הקלאסית לניהול נחלת הכלל על ידי הפרטה או הלאמה היא פשטנית ובמקרים רבים פשוט אינה נכונה. אוסטרום הבחינה כי לאורך כל ההיסטוריה האנושית ניהלו קהילות בכל רחבי העולם משאבים משותפים הנמצאים במחסור באופן מקיים במשך מאות ואלפי שנות שימוש וזאת מבלי להפריטם או להעבירם לניהול מרכזי. ההיסטוריה הראתה כי הטרגדיה של נחלת הכלל היא דווקא היוצא מן הכלל ולא הכלל. למעשה במרבית המקרים, כאשר משאבי טבע הופרטו או הועברו לניהול המדינה, כפי שחשבו הכלכלנים שיש לעשות, חלה הידרדרות במצבם עד כדי קריסה מוחלטת.

אוסטרום הראתה כי תחת תנאים מסוימים קהילות מקומיות מצליחות לנהל את המשאבים המשותפים באופן טוב יותר מבעלים פרטיים או ממשל מרכזי. היתרון של קהילות אלו טמון בפרספקטיבה הרחבה וארוכת הטווח שלהן, יחד עם ההיכרות האינטימית שלהן עם מגבלות המערכת הטבעית והצרכים של המשתמשים בה. קהילות אלו, אשר חייהן כרוכים בשימוש מושכל במשאב הטבע, מסוגלות לתפעל מערכת חברתית של איזונים ובלמים המונעת מפרטים בקבוצה להשתמש במשאב המשותף באופן בלתי מבוקר. זה לא שאין טרמפיסטים הרוצים לנצל לרעה את נחלת הכלל, אלא שהקהילה מסוגלת להפעיל עליהם סנקציות חברתיות, כלכליות ואחרות אשר ירתיעו אותם מלעשות זאת, לעיתים קרובות בצורה אפקטיבית יותר ממה שכל שלטון מרכזי יכול לעשות.

המחקר של אוסטרום נזהר מטענות גורפות או פשטניות. הוא מלא מורכבויות, אבחנות עדינות והסתייגויות מכל צורה של הכללה. אין כאן נוסחה אחת להצלחה אלא סדרה של תנאים וקריטריונים לניהול בריא של נחלת הכלל, אשר חלקם כלכליים, חלקם אקולוגים וחלקם חברתיים. אולי הלקח המרכזי שאפשר ללמוד מעבודתה הוא שהפשטות כלכליות אידאולוגיות מסוג הניאו-ליברליזם או הסוציאליזם במופעיהם הקיצוניים מחמיצות את המורכבות של העולם האמיתי. עם זכייתה בפרס הנובל אחד מתלמידה וחוקר מוביל בזכות עצמו, הנרי פארל, השווה את עבודתה של אוסטרום לזו של ג'יין ג'ייקובס, חוקרת תכנון הערים פורצת הדרך אשר נעדרה כל השכלה פורמלית בתחום וניפצה קונספציות תכנוניות מקובלות עד זמנה. שתיהן, כך פארל אומר, צעדו בפער הקיים בין תפיסות ליברטאניות ותפיסות סוציאליסטיות באופן אשר מערער על הנחות היסוד של שתי האידיאולוגיות.

אוסטרום עבדה עד יומה האחרון ופעלה לקידום ניהול "פולי-צנטרי", קהילתי ומקומי, של בעיות סביבתיות מורכבות. על סמך תצפיותיה הרבות היא הביעה חשש כי הניסיון להגיע להסדרה עולמית של המשבר הסביבתי המורכב נידון לכישלון ידוע מראש. מאמרה האחרון, שפורסם ביום מותה נכתב לקראת ועידת האו"ם "ריו 20+" לפיתוח בר קיימא אשר נערכת החודש. אוסטרום קראה למקד את הניסיון לשינוי עולמי בערים וקהילות מקומיות ולא בקביעת יעדים והתחייבויות נטולות מעמד משפטי ברור בין מדינות ומעצמות. אלפי ערים ועשרות אלפי קהילות שכבר אימצו עקרונות ברוח זו בעשור האחרון מעוררות תקווה שמורשתה לא תשכח.

אוסטרום, 1933 – 2012. צילום: ויקיפדיה.

מדי שנה הממשלות שלנו מסבסדות בעשרות מיליארדים את תעשיות הנפט, הפחם והגז. האם יש תקווה לשינוי? ומה עם ישראל?

ועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא, "ריו 20+", אשר תפתח באמצע יוני כבר נמצאת מעבר לפינה ונדמה שככל שמועד הוועידה מתקרב כך הציפיות ממנה הולכות ויורדות. יחד עם זאת, לקראת הוועידה מתנהלים קמפיינים ציבוריים המגיעים מ"השטח" ומסמנים יעדים פוליטיים שאפתניים ומספקים מעט תקווה לשינוי עתידי. ככל הנראה הקמפיין הבולט (או הקולני) ביותר הוא גם הפעם של תנועת 350, אשר הפכה בשנים האחרונות לאחת התנועות המובילות בעולם הפועלות להפחתת פליטות גזי חממה. לקראת הוועידה, למעלה ממיליון תומכי 350 כבר חתמו על עצומה הקוראת למנהיגי העולם להפסיק לספק סובסידיות לדלקים מחצביים כנפט ופחם – דרישה שהיא כה מובנת מאליה עד כי זה כמעט מפתיע שבכלל צריך להיאבק על כך.

אלא שהמציאות כמובן אחרת. באמדן ראשוני שנערך ב-24 מדינות על ידי ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, זוהו סובסידיות ממשלתיות ישירות לדלקים מחצביים בהיקף של כ-75 מיליארד דולר. על פי הערכות אחרות ארה"ב לבדה משקיעה מדי שנה למעלה מ-50 מיליארד דולר בסבסוד חברות נפט, גז ופחם. בישראל לבדה ניתנו ב-2010 החזרי מס לשימוש במוצרי נפט בסך כשני מיליארד ש"ח. הסובסידיות הללו מתבטאות בדרך כלל בתמיכות ישירות בחיפושי נפט וגז טבעי ובהובלתם, בפטורים והקלות מס לשימוש בדלקים ובערבויות ממשלתיות לחברות הנפט, הפחם והגז. זאת, מבלי לכלול את העלות העקיפה של נזקי השימוש בדלקי מאובנים או בעלויות של תמיכות עקיפות אחרות לתעשיות הרכב, התעופה או האנרגיה, מהצרכניות העיקרית של דלקים מאובנים.

ממשל אובמה שהצהיר בעבר שהוא מתנגד למתן סובסידיות מעין אלו המשיך בפועל לסבסד את תעשיית הדלקים בלחץ המפלגה הרפובליקנית. אם אפשר היה לחשוב שדווקא חסידי הכלכלה החופשית בקרב הרפובליקנים ישמחו לקדם חקיקה המבטלת את התערבות המדינה בשוק הפרטי, הרי שמסתבר פעם נוספת שהלובי של תעשיית הנפט האמריקאית חזק יותר מכל אידאולוגיה.

התסבוכת של אובמה – סובסידיות לדלקים מאובנים בסך של עד 52 מיליארד דולר בשנה. מקור: priceofoil.org

אך יש סיבה להיות אופטימיים. בלחץ המשבר הכלכלי העולמי, המשבר האקלימי ועליית מחירי האנרגיה פחות ממשלות יהיו מוכנות להמשיך ולסבסד את תאגידי האנרגיה הגדולים. גופים מרכזיים כגון ה-OECD וסוכנות האנרגיה הבינלאומית כבר פרסמו המלצות לביטול סובסידיות אלו. יחד עם דעת הקהל המתחילה לתת את דעתה לנושא סביר שנראה יותר ויותר ממשלות בעולם מתחילות לפעול בכיוון הנכון.

בארץ כמובן מעטים דנים בסוגיה והשיח הציבורי נמצא במקום אחר. מחאת הדלק קראה להפחתת המיסוי על דלקים והיא אף זו שהגיעה להישגים התקציביים המשמעותיים ביותר עד כה מבין כלל מחאות השנה החולפת. זה סדר העדיפויות במדינה שבה הטבת השכר המשמעותית ביותר בשירות המדינה היא על אחזקת רכב וכל השכונות החדשות מתוכננות כפרברי שינה מבוססי רכב פרטי. אפילו יותר ממה שאנחנו אוהבים קוטג' – הישראליים רוצים את הדלק שלהם נקי ממיסים ואם אפשר אז גם שיהיה מסובסד עם רכב הליסינג וחנייה צמודה.

%d בלוגרים אהבו את זה: